בעיני רבים מבוחרי המפלגה הדמוקרטית, ישראל נתפסת כמדינה מאוד ימנית. היא מעריצה את הנשיא היוצא דונלד טראמפ וקושרת קשרים חזקים ביותר עם ארגונים אוונגליסטיים פונדמנטליסטיים בארה"ב, אשר מתנגדים למגוון עמדות ליברליות כגון הזכות של נשים להפיל או קיומה של התחממות גלובלית מעשה ידי אדם. אלו הסיבות העיקריות שישראל אינה פופולרית בקרב מצביעים אלו.
בארה"ב נמצא הקיטוב בין המפלגות בשיאו ולכן יש מעט מאוד נושאים דו-מפלגתיים. לדעתי, מצביעים דמוקרטים מתרחקים מישראל לא בהכרח כי יש להם דעה מוצקה לגביה, אלא פשוט כי בעידן המקוטב הנוכחי היא נתפסת כמדינה הנמצאת ב"צד השני" של המאבק הפוליטי הפנימי בארה"ב. טראמפ רק החריף את המצב הזה יותר; הדמוקרטים יודעים שישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שמעריצה את הנשיא היוצא, וזה גורם להם להתרחק ממנה אף יותר.
חשוב גם לציין שהבייס הרפובליקאי האוונגליסטי מחמיר מאוד את המגמה הזו. כך, למשל, נוהגות כנסיות ענק (megachurches) רבות של לבנים בדרום ארה"ב לתלות גם את דגל ישראל לצד זה האמריקאי. תדמית זו אולי עוזרת מאוד לישראל בקרב לבנים באזור כפריים, אבל גורמת לנזק אמיתי בקרב תושבים ברחבי הערים ופרברים בארה"ב. לפני כשנה, לדוגמה, התפרסמו תמונות בבוסטון של מפגינים ימנים קיצונים הדוגלים ב"עליונות לבנה". באחת התמונות נראה תומך טרמאפ מחזיק ביד אחת דגל של הקונפדרציה הדרומית ובשנייה דגל ישראל. יקח שנים למחוק תמונות מסוג אלו מהזיכרון הקולקטיבי של העם האמריקאי.
מה אפשר לעשות?
"הסברה" לא תפתור את הבעיה הזו; ישראל צריכה לערוך שינוי עומק אמיתי בדרך שבה היא מתנהלת אל מול ארה"ב.
1. להתרחק מהאוונגליסטים מצד אחד וממשפחת טראמפ מצד שני. שניהם ינסו בשנים הקרובות להשתמש בישראל יותר ויותר בקמפיינים הפוליטיים שלהם, כי אין להם המון קלפים פופולריים אחרים. אסור שישראל תיפול במלכודת הזו ותשתף פעולה. לא כדאי לקרוא לעוד כיכר עיר על שם טראמפ ולא כדאי להשקיע מאמץ רב בחיזוק הקשרים עם הכנסיות אוונגליסטיות.
חשוב גם לא ליפול לשימוש ב-"talking points" של הימין האמריקאי. להיגרר אחר רפובליקאים שמרנים ולהציג, לדוגמה, פוליטיקאית דמוקרטית צעירה ופופולרית כגון חברת בית הנבחרים אלכנסדרה אוקסיו-קורטז כאנטישמית, או את תנועת Black Lives Matter כולה כגוף שמעודד אלימות, היא טעות אומללה. 2. לא לחזור על טעויות העבר עם המפלגה הדמוקרטית. נקודת המפנה ביחס של דמוקרטים כלפי ישראל לא התרחש בעידן טראמפ אלא בעידן אובמה, כאשר אמריקאים ליברלים נדהמו לראות את רה"מ נתניהו נואם בקונגרס נגד מדיניות הנשיא ועל אפו וחמתו. אותם ליברלים גם ידעו, במקרים רבים, כי ישראלים רבים מאמינים שאובמה הוא בעצם מוסלמי.
אם פניו של הנשיא הנכנס ג'ו ביידן להסכם גרעין מחודש עם איראן, אסור לישראל לנסות לסכל אותו בצורה כה פומבית שוב. ישראל צריכה להבין שכוח המיקוח שלה מול הדמוקרטים נחלש מאוד, דווקא בגלל שציבור בוחריה כבר אינם תומכים נלהבים שלה. ביידן יכול בקלות לחתום על הסכם גרעין חדש או לבקר בנייה בהתנחלויות בלי לחשוש מפגיעה בפופולריות שלו בקרב ה"בייס". לפיכך, לנסות ליצור אווירה שלילית בניסיון לדחוף יהודים אמריקאים, כמו אייפא"ק, להפעיל לחץ על ביידן או לערוק מהמפלגה הדמוקרטית – פשוט לא תעבוד. ישראל צריכה להבין את מגבלות הכוח שלה.
ד״ר אלי קוק הוא היסטוריון של הקפיטליזם האמריקאי, פרשן לעניני ארה״ב וראש התוכנית ללימודי ארה״ב באוניברסיטת חיפה.
(צילום: באדיבות המחבר)