המאמרים המומלצים
Please reload

לא הכל דיבורים: האם הדיביטיים באמת משפיעים על המרוץ?

מקנדי ועד טראמפ, מרייגן ועד אובמה: העימותים הנשיאותיים הם מסורת ארוכת ימים ורוויית רייטינג בפוליטיקה האמריקאית, ומשווקים כאירועים שבכוחם להטות את הכף. אך ההיסטוריה מראה שהם משפיעים בעיקר כשהמרוץ צמוד במיוחד – או כשאחד המועמדים מפשל

במת העימות הנשיאותי הראשון בין קלינטון לטראמפ ב-2016 | Photo: Brian Allen, Voice of America (public domain)

 

הבמות ערוכות והפודיומים עומדים, המועמדים מצויים בהכנות האחרונות ורק דבר אחד לא יהיה – קהל חי באולפן. אף על פי כן, העימות הטלוויוזיוני (דיבייט) הראשון בין המועמדים לנשיאות ארה"ב, שייערך בלילה שבין שני לשלישי שעון ישראל, צפוי להיות אחד הנצפים במערכות הבחירות האחרונות. הניגוד בין המועמדים – הנשיא המכהן ואשף הטלוויזיה והמחלוקת דונלד טראמפ, מול סגן הנשיא לשעבר והמועד הדמוקרטי הממלכתי ג'ו ביידן – מעולם לא היה חריף יותר, וצפוי לשחק תפקיד משמעותי בהדבקת הצופים למסך הטלוויזיה, המחשב או הסלולר.

 

לא פחות מזהות המועמדים, תתרום לעניין גם המציאות סביבם: קיטוב פוליטי חסר תקדים, משברי הבריאותי והכלכלה המתמשכים והעימותים המשפטיים והחוקתיים האחרונים – כל אלה ועוד הפכו עבור אמריקאים רבים את מערכת הבחירות הנוכחית לחשובה מאי פעם. אף שנראה כי הפערים בין הצדדים ברורים וההצבעות בהתאם צפויות, ישנם עדיין בוחרים רבים שמתלבטים, צעירים שמצביעים בפעם הראשונה ובוחרים שנשארו בבית בפעם הקודמת ועשויים להחליט הפעם להצביע – בקלפי או בדואר. ב-2016 הוכרעה מערכת הבחירות לטובת טראמפ בזכות כמה עשרות אלפי קולות בשלוש מדינות מתנדנדות, וייתכן שגם הפעם יכריעו מספר קטן של בוחרים את אם טראמפ ימשיך לכהונה נוספת או הביתה.

 

רגע לפני שהמועמדים עולים לבמה (במרחק בטוח אחד מהשני), ננסה להעריך עד כמה עשויים העימותים הטלוויזיוניים להשפיע על תוצאות מערכת הבחירות הנוכחית.

 

עימותים בצל הקורונה

 

עימותים בין המועמדים לנשיאות הם חלק מהנוף הפוליטי האמריקאי מאז 1789, כאשר ג׳יימס מדיסון וג׳יימס מונרו נאבקו מול קהל על מושב בקונגרס, בהנחיית אברהם לינקולן. יותר מ-200 שנה לאחר מכן, העימותים בין המועמדים לנשיאות רק צוברים פופולריות, האסטרטגיות של המועמדים מנסה לעקוב אחרי ההתפתחויות הפוליטיות, החברתיות וגם הטכנולוגיות, והשפעתם על מערכת הבחירות משתנה מדי ארבע שנים.

 

הוועידה לעימותים נשיאותיים (The Commission on Presidential Debate), שמממנת ומנהלת את העימותים מאז 1988, קבעה את תאריכי שלושת העימותים: הראשון ב-29 בספטמבר, השני ב-15 באוקטובר והאחרון ב-22 באוקטובר. בנוסף, ב-7 באוקטובר יתקיים עימות בין סגן הנשיא הרפובליקאי מייק פנס לבין הסנאטורית והמועמדת לסגנית הנשיא קמלה האריס.

 

העימות צפוי לארוך 90 דקות רצופות ויחולק לשישה חלקים של רבעי שעה, והמנחה יודיע על ששת הנושאים שבוע לפני מועד העימות. בניגוד לשנים קודמות, בשל אילוצי קורונה ינחה השנה יהיה מנחה בודד או מנחה בודדת את כל אחד משלושת העימותים. המנחים בעימותים הנשיאותיים לפי סדר קיומם הינם כריס ואלאס (Chris Wallace) מפוקס ניוז, סטיב סקולי (Steve Scully) מ-C-SPAN וקריסטן וולקר (Kristen Welker) מ-NBC News. סוזן פייג׳ (Susan Page) מ-USA Today תנחה את העימות בין המועמדים לסגנות הנשיא.

 

כמה הם באמת חשובים?

 

המומחים חלוקים בנוגע להשפעתם של העימותים על דפוסי ההצבעה. מצד אחד, מחקרים ופרשנים רבים טוענים כי ישנה נטייה רווחת להעריך יתר על המידה את השפעתם,[1] ומראים שאף עימות לא השפיע על הסקרים ביותר מכמה נקודות.[2] בנוסף, העימותים משפיעים בעיקר על הבוחרים המתנדנדים, אך במרוץ הנוכחי לנשיאות שיעורם יחסית נמוך. ולבסוף, לעומת עימותי הפריימריז, במרוץ לנשיאות קיימת נאמנות מפלגתית חזקה, ועד מועד קיום העימותים – שבועות ספורים לפני הבחירות – רובם הגדול של הצופים כבר החליטו לאיזה מועמד בכוונתם להצביע.[3]

 

מצד שני, מספר גורמים הופכים אותם לבעלי חשיבות פוטנציאלית רבה. ראשית, העימותים מספקים למועמדים ולפלטפורמות שלהם חשיפה תקשורתית חסרת התקדים. ב-2016 נשבר שיא צפייה בעימותים הנשיאותיים, כאשר בעימות הראשון בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ צפו 84 מיליון בני אדם; בשלישי צפו 71.6 מיליון. השנה, העובדה שרבים מאזרחי ארה"ב צפויים להיות בבתיהם בשעות העימותים – מבחירה או עקב חשש מהידבקות או היעדר תעסוקה – עשויה לסמן כי שיעור הצפייה יהיו מהגבוהים אי פעם. בהתחשב בכך שבנובמבר הקרוב יהיו גם מיליוני צעירים אמריקנים שיזכו להצביע בפעם הראשונה, לעימותים יש פוטנציאל לעצב את בחירתם.

גם אם עימותים אינם משנים בהכרח באופן משמעותי את תוצאת המרוץ לנשיאות, הם יכולים להרע או להיטיב עם אחד המועמדים, וכך להביא לאפקט דומינו במרוצים אחרים

יתר על כן, במרוץ צמוד כמו זה הנוכחי, כמה נקודות עלולות להכריע. לדוגמה, במערכות הבחירות ב-2000 וב-2016, שהיו צמודות במיוחד בכמה מדינות מפתח, גברה חשיבותם של העימותים. בסקר שנעשה לאחר בחירות 2016 אמרו 21% מהמצביעים שהנושא החשוב ביותר עבורם במערכת הבחירות היה מינויים לבית המשפט העליון – הנושא שנדון ב-15 דקות הראשונות של העימות השלישי. מתוך אלו, 56% העידו כי הצביעו לטראמפ.

 

ולבסוף, גם אם עימותים אינם משנים בהכרח באופן משמעותי את תוצאת המרוץ לנשיאות, הם יכולים להרע או להיטיב עם אחד המועמדים, וכך להביא לאפקט דומינו במרוצים אחרים, המכונה ״Down-ballot Races״, כמו במרוץ לסנאט.

 

מה חוזים הסקרים?

 

סקר מבית Crooked Media הליברלית בקרב מצביעים מתלבטים מחזק את הטענה בדבר חשיבותם של העימותים במערכת הבחירות הנוכחית. מהסקר עולה כי מבין המתלבטים בין ביידן לטראמפ, יותר מחפשים סיבות מדוע להצביע לביידן מאשר אלו המחפשים סיבות להצביע לטראמפ. מצד שני, אותם מתלבטים מחזיקים בדעה שלילית כלפי שני המועמדים, אך באופן מובהק יותר כלפי טראמפ (53%) לעומת ביידן (38%). מתוך כלל המשתתפים, 47% העידו כי ידע נוסף על אודות המועמדים, כולל ביצועיהם בעימותים, יסייע להם לגבש החלטה.

 

עם זאת, אף שמדובר במרוץ צמוד עם מדינות מפתח מתנדנדות רבות, יש לזכור כי המרוץ מתנהל בצורה יציבה למדי מתחילתו. מסיבה זו, גם אם תהיה תזוזה של כמה נקודות בעקבות העימותים, ייתכן שהשפעתה תהיה מינורית על סיכויי המועמד הדמוקרטי, ששומר על יציבות מרשימה בסקרים לאורך חודשים רבים – כל זאת בזמן מגיפה כלל עולמית, משבר כלכלי ומתיחות חברתית גבוהה.

 

אם כן, מצד אחד המרוץ הצמוד מגדיל את חשיבותם של העימותים בין טראמפ לביידן; אך מצד שני, כמו בכל עימות נשיאותי, ההשפעה שלו צפויה להיות מינימלית.

 

מכאן אפשר רק לרדת

 

חרף פוטנציאל ההשפעה המוגבל של העימותים, היו בעבר מספר עימותים נשיאותיים שבאמת היטו את הבוחרים. בשנת 2012, כחודש לפני הבחירות, כורסם יתרונו של אובמה בארבע נקודות בסקרים לאחר מה שנתפס כהפסד מצדו בעימות השלישי מול המועמד הרפובליקני לנשיאות מיט רומני. אובמה הצליח להתאושש לאחר מכן, אך מאותה נקודה הפך המרוץ בין השניים לצמוד מתמיד.

 

בשתי מערכות בחירות נוספות שהיו צמודות למדי, ב-1960 ו-2000, לעימותים הייתה השפעה שהביאה לירידה בסקרים בכשתי נקודות בתמיכה בריצ׳רד ניקסון לעומת ג׳ון קנדי, ובאל גור לעומת ג׳ורג׳ בוש הבן, בהתאמה. עם זאת, ב-2016, למשל, רק 10% מאלו שהצביעו העידו כי הם החליטו סופית על בחירתם לאחר העימותים.

 

העימות השני בין קנדי לניקסון, ב-1960. מהסדרות שהכריעו את המרוץ לנשיאות | Photo: United Press International (public domain)

 

המשותף לעימותים הכושלים בהיסטוריית העימותים הנשיאותיים, הוא העובדה כי הם התנהלו בניגוד למצופה מאותו מועמד. ואכן, לציפיות לקראת העימותים יש חשיבות. לפי סקר USA TODAY מתחילת ספטמבר, הבוחרים מצפים מטראמפ לנצח בעימות מול ביידן. בעוד 87% מהמצביעים הרפובליקנים צופים את ניצחונו של טראמפ, רק 79% מהמצביעים הדמוקרטים צופים ניצחון לביידן. טראמפ, שמודע לסכנה שבציפיות, אמר בשבוע שעבר כי הוא צופה ניצחון של ביידן, הודות לניסיונו הרב. עוד עולה מהסקר כי רבים צופים את ניצחונה של קמלה האריס בעימות מול מייק פנס, דבר שיכול לפעול לרעתה. שני הצדדים מבינים כי כגודל הציפיה, גם גודל האכזבה.

 

למה עלינו לצפות?

 

אף אחד לא צופה הפתעות מיוחדות בביצועי המועמדים בעימותים האלה. טראמפ צפוי לדבוק בסגנון שאימץ לאורך כל מערכת הבחירות הנוכחית, בה הקפיד להטיל ספק ביכולות הגופניות, הרטוריות והקוגניטיביות של יריבו, אותו הוא מכנה בעקביות Sleepy Joe. לאחר העימות במרוץ לראשות המפלגה הדמוקרטית ב-15 במארס אמר הנשיא שביידן הפגין את ״יכולות הדיבייט הגרועות שאי פעם ראיתי״. עוד הנשיא אמר שביידן "לא יכול לענות על שום דבר״ והתבדח שמנחי העימות שאלו אותו ״האם אתה ער אדוני? אדוני, בבקשה תתעורר״. סביר גם להניח שהנשיא יימנע מהכנות לעימות, מתוך כוונה להסתמך על האינסטינקטים שלו ועל תחושת הנוחות שלו באולפני טלוויזיה, ותקוותו שביידן ישתנק ברגע האמת.

 

ביידן, מנגד, מקפיד להדגיש כי הוא יעמת את טראמפ עם עובדות, ושאיננו מעוניין שהעימות יתדרדר לפסים אישיים ונמוכים. ״אני מקווה שלא אתפתה להיכנס לקטטה עם האיש הזה, כי זה המקום היחיד בו הוא מרגיש בנוח״, צוטט כאומר, ואז הוסיף כדי להרגיע: ״אני יודע איך להתמודד עם בריונים".

 

אף על פי שטראמפ נתפס כמומחה להתקפות אד הומינום, בעיקר מהסוג הנמוך, חוקרת התקשורת ג׳ניפר מרסיקה (Mercieca) מזכירה שגם ג׳ו ביידן השתמש בטקטיקה דומה בעימות סגני הנשיא בשנת 2012 מול המועמד הרפובליקאי פול ראיין. לדבריה, ביידן אמנם אינו משתמש ברטוריקה קיצונית ובוטה כמו טראמפ, אבל ״הוא בהחלט בעל היכולות לעמוד על שלו ולא לאפשר לעצמו להיות מאוים".

 

עוד ניתן לצפות מטראמפ כי לצד סגנונו הייחודי, הוא מתכוון להדגיש את ניסיונו בשנים האחרונות כנשיא. ביידן ינסה להבליט את הרקורד הבעייתי של טראמפ כנשיא, עיקר בתחום המאבק בקורונה, ולמצב את עצמו כתמונת מראה – פוליטיקאי ממושמע ומיומן יותר, שיכול להתמודד מול הנשיא אבל בעיקר מול נגיף הקורונה והמשבר הכלכלי.

 

 

הערות:

 

[1] McKinney, M. S., & Warner, B. R. (2013). Do presidential debates matter? Examining a decade of campaign debate effects. Argumentation and Advocacy, 49(4), 238-258.

 

[2] Pennec, C. L., & Pons, V. (2019). "Vote choice formation and minimal effects of tv debates: Evidence from 61 elections in 9 OECD countries (No. w26572)." National Bureau of Economic Research (link).

 

[3] Kenneth Winneg and Kathleen Hall Jaimeson, Learning From the 2016 U.S. General Election Presidential Debates, American Behavioral Scientist (4): 1–17; https://www.vox.com/2016/9/12/12847632/debates-trump-clinton-polls-political-science.

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בגוגל
Please reload

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל