בייג'ין משתדלת להימנע מתגובות חריפות להתקפות המרובות של ממשל טראמפ בחודשים האחרונים, במטרה להימנע מצעדים בלתי הפיכים ולהשאיר לעצמה מרחב פעולה לאחר הבחירות. עם זאת, לממשל הקומוניסטי ברור שגם אם ייבחר המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן, המחלוקות הרבות בין המדינות ישאירו את היחסים עם וושינגטון מתוחים בעתיד הנראה לעיןֿ
שי ג'ינפינג ודונלד טראמפ בועידת הפסגה G20 באוסקה, ביוני 2019. קו קשוח מול בייג'ין מאחד את הרפובליקאים והדמוקרטים | Photo: Shealah Craighead, The White House (public domain)
מחוקקים דמוקרטים ורפובליקאים אמנם חלוקים לגבי רוב הנושאים הבוערים בפוליטיקה האמריקאית, אך נושא אחד מלכד את שני הצדדים: החשדנות והעוינות הגוברות כלפי סין. בכך משקפים המחוקקים נאמנה את עמדת הציבור שלהם. בסקר שפרסם באוגוסט מכון Pew אמרו 62% מהמשתתפים שבוחרים בדמוקרטים ו-72% מאלה המצביעים לרפובליקאים שהם רואים את סין באור שלילי.
רדיפת המיעוט המוסלמי האויגורי, חוק הביטחון הלאומי הדרקוני שהוחל על הונג קונג, האגרסיביות בים סין הדרומי והחשש שסין תשתמש בטכנולוגיה שהיא מייצאת, כגון תשתיות סלולר דור חמישי (5G) של וואווי (Huawei), ככלי לריגול אחרי מדינות המערב – הם רק חלק מן הסיבות לחוסר-אמון והחשדנות הגוברים בין וושינגטון לבייג'ין. שני המועמדים לנשיאות בארה"ב גם השתמשו במתיחות הזו כדי לתקוף אחד את השני, והיחסים עם סין הפכו לאחד הנושאים המרכזיים בתחום יחסי החוץ במערכת הבחירות הנוכחית.
טראמפ וביידן, אם כן, מסכימים כי בייג'ין מהווה איום שיש להתמודד עמו, אך חלוקים לגבי הדרך לעשות זאת. בין אם טראמפ או ביידן יתיישבו בחדר הסגלגל ב-20 בינואר, נשיא סין שי ג'ינפינג ייאלץ להיערך להתמודדות ארוכת טווח עם ממשל אמריקאי קר עד עוין, ולהתאים אליה את האסטרטגיה הגאו-פוליטית שלו. מאמר זה יסביר איך התפתחה המתיחות הזו בין הצדדים, שכמותה לא חווה העולם בשני העשורים האחרונים לפחות.
מעוינות גלויה לנורמליזציה
הרפובליקה העממית של סין The People’s Republic of China (PRC) נוסדה באוקטובר 1949 לאחר שהקומוניסטים בהנהגתו של מאו זה דונג הביסו במלחמה פנימית את הלאומנים בראשות צ'יאנג קאי שק, שנסוגו לטאיוואן ולאיים הסובבים אותה. שני הצדדים – ה-PRC של מאו והרפובליקה הסינית (Republic of China) של צ'יאנג – הכריזו על עצמם כשליטים הלגיטימיים של סין כולה. ארה"ב, שגיבתה את הלאומנים במלחמת העולם השנייה כשנלחמו ביפנים, המשיכה לתמוך בהם כשגלו לטאיוואן. ב-1954 נחתם הסכם הגנה הדדי בין ארה"ב ובין הלאומנים בטאיוואן, שנועד להרתיע תוקפנות סינית במיצרי טאיוואן.
מתיחות הולכת וגוברת בין סין לברית המועצות בשנות השישים פתחה את הדרך להפשרת היחסים בין ארה"ב לסין הקומוניסטית. ב-1971 הגיע הנרי קיסינג'ר, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ריצ'רד ניקסון, לביקור סודי בסין, וזמן קצר לאחר מכן קיבלה סין הקומוניסטית את המושב הקבוע במועצה לביטחון לאומי באו"ם שהיה שייך לטאיוואן (הרפובליקה הסינית).
בפברואר 1972 ביקר ניקסון בסין וחתם ביחד עם מאו על מזכר שנחאי (Shanghai Communiqué), שהניח את התשתית ליחסי ארה"ב-סין. ב-1 בינואר 1979 הכיר הנשיא האמריקאי ג'ימי קרטר רשמית בסין הקומוניסטית ובעיקרון "סין האחת" (One China), ובה בעת גדע את היחסים הרשמיים עם טאיוואן. באפריל, הקונגרס האמריקאי העביר את חוק יחסי טאיוואן (Taiwan Relations Act), שיצר את המסגרת החוקית לקשרי המסחר והתרבות עם טאיוואן, וחייב את וושינגטון לספק לטאיוואן נשק להגנה, אך לא הפר באופן רשמי את מדיניות סין האחת.
אולימפיאדת בייג'ין והמשבר הפיננסי העולמי
באוקטובר 2000 חתם הנשיא קלינטון על חוק יחסי ארה"ב-סין ועיגן את יחסי המסחר בין המדינות. המהלך גם אפשר את כניסתה של סין לארגון הסחר העולמי (WTO), ומאז ועד 2007 גדל נפח המסחר בין ארה"ב וסין יותר מפי שלושה. בשלהי 2006 סין הפכה לשותפת הסחר השנייה בגודלה של ארה"ב.
2008 היתה שנת מפנה בתפישתה של סין את עצמה ואת מקומה בזירה הבינלאומית, ואת הכרתה בארה"ב ומעמדה כמעצמת העל ההגמונית. בשנה זו סין אירחה לראשונה בתולדותיה את האולימפיאדה. בהנהגת הנשיא הו ג'ינטאוו וראש הממשלה וואן ג'יאבאו, בייג'ין השקיעה מאמצים עצומים על מנת למקסם את פוטנציאל האירוע – שהיה הצלחה מסחררת עבורה.
המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 נתפס בסין כהוכחה לכישלון ארה"ב בניהול כלכלתה. יחד עם אופוריית האולימפיאדה, בבייג'ין השתכנעו שהמודל שלהם עובד
המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 נתפס בסין כהוכחה לכישלון ארה"ב בניהול כלכלתה. יחד עם אופוריית האולימפיאדה, התגברה גם התפישה בבייג'ין שהמודל הסיני מוכיח את עצמו. הצמיחה הסינית נחתכה אמנם בשליש בתקופת המשבר, אך הכלכלה המשיכה לצמוח גם במהלכו בקצב מסחרר – 9.65% ב-2008. לשם השוואה, כלכלת ארה"ב הצטמצמה ב-0.14% ב-2008 וב-2.5% ב-2009.
הצמיחה הכלכלית של סין אפשרה לה להגדיל משמעותית את השקעותיה מחוץ לגבולותיה. ב-2012, השקעות אלה עמדו על 72.91 מיליארד דולר נטו, וב-2016 כבר שולשו – 216.42 מיליארד דולר. חלק ניכר מהגידול הלך ליזמת "דרך המשי החדשה" (One Belt, One Road) הגרנדיוזית של סין – פרויקט עצום של פיתוח תשתיות ברחבי אפריקה, אסיה, ואירופה והמזרח התיכון, וכלי משמעותי של סין להרחבת אחיזתה והשפעתה בעולם.
שי וטראמפ מורידים את הכפפות
המועמד לנשיאות דונלד טראמפ הפך את גרעון הסחר של ארה"ב לנקודה מרכזית בקמפיין הבחירות שלו ב-2016. הוא תקף בחריפות את סין וטען שהיא מבצעת מניפולציות במטבע שלה על מנת לתמוך בסקטור היצוא שלה. טראמפ הזהיר שגירעון הסחר בין שתי המדינות מסוכן, והבטיח לבוחריו שישנה את הסכמי הסחר עמה באופן שיעזור לעסקים ולעובדים אמריקאים (ראוי לציין שגירעון הסחר של ארה"ב עם סין הגיע לשיא בשנת 2018, וב-2019 היה פחות או יותר זהה לגירעון ב-2016, שנתו האחרונה של הנשיא אובמה בשלטון).
יחסו של טראמפ לסין מאז נכנס לבית הלבן נע ונד בין הרעפת שבחים ותיאורים לבביים של יחסיו האישיים עם שי ג'ינגפינג מחד גיסא, לבין ציוצים משולחי רסן בשלל נושאים, ממדיניות הסחר של סין, למגפת הקורונה העולמית ואפליקציית טיק-טוק, מאידך גיסא. בתחילת כהונתו נראה היה שהיחסים בין המנהיגים חמים, אך ב-2018 טראמפ פתח במלחמת סחר שנמשכת עד היום ונראה שהופכת בהדרגה ממלחמת סחר לתחרות בעלת מאפיינים אידאולוגים-ערכיים.
כאשר התחילה להתברר ההשפעה ההרסנית של נגיף הקורונה על כלכלת העולם וארה"ב בפרט, טראמפ החריף את הטון נגד סין והתנהלותה בהכלת ההתפרצות. ככל שנתחוור לו שאזרחי ארה"ב מאוכזבים מטיפולו במשבר, מה שפוגע בסיכוייו להיבחר לכהונה שנייה, הנשיא החריף את מתקפותיו על סין וחזר והאשימה באסון שפקד את העולם, תוך שימוש במונחים גזעניים כגון ”Kung Flu” ו"הווירוס הסיני".
נושאת מטוסים אמריקאית בתרגיל בים הפיליפינים, בספטמבר. הנוכחות האמריקאית באזור מייצרת מתיחות רבה עם בייג'ין | (Photo: MC2 Erica Bechard, Official U.S. Navy Page (CC BY 2.0
במסגרת התדרדרות היחסים בחודשים האחרונים אירעו מספר אירועים דרמטיים: גירוש העיתונאים האמריקאים מסין במארס, החלת חוק הביטחון הלאומי על הונג קונג, הסיווג של רשתות חדשות סיניות בארה"ב כסוכנות של הממשל הסיני. שפל חדש נרשם כשמזכיר המדינה פומפאו הצהיר על ביטול "היחס המיוחד" כלפי הונג קונג (שסייע לה לשגשג כמרכז פיננסי) והטלת סנקציות על בכירים סינים והונג קונגים, האחראים לטענת האמריקאים לביטול העצמאות הפוליטית של הונג קונג. גם התביעות הסיניות הטריטוריאליות לבעלות על משאבים בחלקים נרחבים של ים סין הדרומי והמתח סביב טייוואן נותרו נקודות מחלוקת חריפה בינה לבין ארה"ב ובעלות בריתה במזרח.
הלאה: בסוף יולי דרשה ארה"ב מסין לסגור את הקונסוליה ביוסטון, טקסס, וסין מצידה הגיבה בסגירת הקונסוליה האמריקאית בצ'נגדו. מזכיר המדינה פומפאו טען שהקונסוליה ביוסטון שימשה כבסיס ריגול על אדמת ארה"ב ומקור לגניבת קניין רוחני. ב-23 ביולי הצהיר פומפאו ש"הבטחת החופש שלנו מהמפלגה הקומוניסטית הסינית היא המשימה של זמננו", וקרא לשינוי אופיה של המפלגה הקומוניסטית השולטת בסין.
איך תיראה קדנציה נוספת של טראמפ?
בבסיס העמדה האמריקאית כלפי סין בשנות ה-90' ובמיוחד בשנים הראשונות של שנות האלפיים עמדה ההכרה שסין היא כוח עולה והתפישה שיש לקרב ולשלב אותה לסדר הבינלאומי ולהפכה ל"שותפה אחראית". הממשל האמריקאי האמין שצירופה למוסדות הבינלאומיים והעמקת הקשרים הכלכליים שלה עם המערב יבטיחו ליברליזציה לא רק של הכלכלה והמסחר אלא גם של מדיניות הפנים. בד בבד עם קשירת קשרי מסחר גלובליים ודמוקרטיזציה, סין תעמיק את חברותה בסדר הליברלי העולמי, וכך קטנים הסיכויים שתקרא עליו תגר.
הנחות אלו התבררו כשגויות, בלשון המעטה. כניסתה של סין לארגון הסחר העולמי בשנת 2001 לוותה בצמיחה כלכלית עצומה, אך תחת שי ג'ינגפינג היא הפכה להיות אימפריית סחר עולמית עם כלכלה ריכוזית, ומשטר שקורא תיגר על העולם המערבי הדמוקרטי.
נדמה גם שהתנהגותו הבלתי צפויה של טראמפ, דיפלומטיית הטוויטר שהוא מנהל והקו הבדלני של ממשלו רק מסייעים לסין בזירה העולמית. במסגרת סלידתו ממוסדות והסכמים בינלאומיים, הוציא הנשיא את ארצו מהסכמי פריז (2017), עסקת הגרעין עם איראן (2018) וארגון הבריאות העולמי (2020). באוקטובר 2019 ארה"ב בגדה בבעלי בריתה הכורדים והותירה אותם לחסדיה של טורקיה. לחלל הריק שהותירה בשנים האחרונות וושינגטון נכנסה בייג'ין, שהעמיקה את מעורבותה במוסדות בינלאומיים בהם ארה"ב היתה עד לא מזמן הכוח הדומיננטי.
לבסוף, לאחר לחץ אמריקאי מתמשך ובעקבות מה שנתפרש בבריטניה כהתנהגות סינית לא אמינה סביב משבר הקורונה, בריטניה השתכנעה בסכנה הטמונה בהכנסת וואווי וטכנולוגית 5G לממלכה. עם זאת, נראה שארה"ב תצטרך לעבוד קשה כדי לשכנע אפילו בעלי ברית מסורתיים לפעול באופן מולטילטרלי נגד סין.
יש הטוענים שלפחות עד לבחירות, לטראמפ יש אינטרס לרכך מעט את הצעדים החד-צדדיים והתוקפניים שארה"ב נוקטת כלפי סין בחודשים האחרונים ולייצב את קשרי המסחר עם בייג'ין, שהבטיחה להגביר את קניית התוצרת החקלאית האמריקאית. החקלאים בארה"ב סבלו עד כה ממלחמת הסחר, ויש בכוחם להטות את תוצאות הבחירות במדינות משמעותיות כמו וויסקונסין. אחרים גורסים ששיפור עמדות במלחמת הסחר כבר אינה הסיבה האמיתית של ארה"ב להתעמת עם סין, ושמטרת המדיניות הנוכחית היא להשאיר "אדמה חרוכה" ביחסי השתיים, שתשנה באופן דרמטי את האופי והמבנה שלהם.
לנוכח שורת הפעולות של ממשל טראמפ נגד סין והתגובה המאופקת שלה (עד כה), נראה שבבייג'ין התקבלה החלטה להימנע מתגובה תוקפנית כלפי טראמפ, כדי למזער נזקים ולהימנע מצעדים חריפים נוספים מצדו. עם זאת, נראה שהמתיחות סביב נושאים עקרוניים מבחינת סין, דוגמת ים סין הדרומי, תימשך ושהפוטנציאל לחיכוך בין המעצמות שם נותר גבוה.
איך תיראה כהונתו של ביידן?
המועמד הדמוקרטי ביידן, מצדו, ביקר את גישתו החד-צדדית של טראמפ, ואמר שהוא "תקע אצבע בעין" של בעלות בריתה של ארה"ב באירופה, צפון אמריקה ואסיה כשהטיל עליהם תעריפי ייבוא ב-2019. לדבריו, רק קואליציה רחבה שתפעל בתיאום תוכל לגרום לסין לשנות את התנהגותה. אם ייבחר, ביידן יעדיף לפעול נגד סין באופן מולטילטרי, דרך מוסדות בין-לאומיים כמו ארגון הסחר העולמי, ויפעל להכניס את ארה"ב להסכם סחר באסיה הפסיפית על בסיס ה-TPP מ-2015 (שטראמפ נטש ביומו הראשון בתפקיד). מהלך כזה צפוי לחזק את מעמדה של ארה"ב באיזור ויקטין את מרחב הפעולה של סין.
מצד אחד, ביידן יעדיף משא ומתן עם סין על פני צעדים חד-צדדים אימפולסיביים והצהרות לוחמניות. מצד שני, הוא צפוי לפעול כדי לגייס קואליציה רחבה של בעלות ברית על מנת לבלום את סין ולהכריחה לציית לכללי הסדר הבינלאומי בנושאים כמו סחר, זכויות אדם ותוקפנותה הצבאית הגוברת באסיה.
בנוסף, מקורבים לביידן מדגישים שבתחרות בין המעצמות על ארה"ב להתמקד בפיתוח יכולותיה יותר מאשר בניסיונות תוקפניים למנוע את עלייתה של סין. לטענתם, ארה"ב פתוחה וחזקה יותר, המגובה בבעלות בריתה, תיטיב להתמודד עם עלייתה של סין וייתכן שאף תצליח להשפיע על התנהגותה.
כהונה נוספת של טראמפ תאפשר לסין להמשיך במאמציה למלא את הריק שנוצר בסדר הבינלאומי תחת ההנהגה האמריקאית הנוכחית. ניצחון לביידן ייאלץ אותה כנראה להתמודד מול קואליציות בהנהגת המערב וארה"ב. המתיחות ואף העוינות בין המעצמות תימשך בעתיד הנראה לעין, אך ייתכן שמהטוויטר לפחות היא תיעלם.
תומר רענן הוא מתמחה בתוכנית למדיניות אסיה במכון אבא אבן לדיפלמוטיה בינלאומית. בעל תואר BA במדיניות ציבורית מאוניברסיטת SUNY Empire State College.