איך מאזנים בין בריאות הציבור לחופש הפולחן באסיה?

זעם בקרב מאמינים באינדונזיה לאחר שהממשלה ביטלה אירוע דת המוני והטילה עוצר בתגובה לנגיף הקורונה

חיטוי מסגד בצפון אסה שבאינדונזיה, ב-23 במארס | Photo by Zick Maulana/NurPhoto via Getty Images

אלפי מאמינים מוסלמים הגיעו בשבוע החולף מרחבי העולם כדי להשתתף בפסטיבל דתי בדרום חבל סלוואסי שבאינדונזיה. נכון ליום חמישי, האירוע בוטל באופן רשמי וכל הצליינים הזרים הוכנסו לבידוד, אך טקס קתולי שכלל למעלה מאלף משתתפים נערך בכל זאת באי פלורס.

לצורך המחשת הסכנה הטמונה בקיום אירוע שכזה ניתן להתבונן במלזיה השכנה, בה כשני שלישים מכלל מקרי ההדבקה נבעו מהתקהלות בעלת אופי דתי שנערכה בקומפלקס מסגדים יחיד בפרברי הבירה קואלה לומפור.

קבוצות דתיות היוו מקור ההדבקה העיקרי גם במדינות נוספות באסיה. מרבית המקרים (יותר מ-4000) שגרמו להפצה הראשונית והמהירה של הנגיף בדרום קוריאה נרשמו בכת נוצרית סודית בעיר דאגו בדרום המדינה. על פי חקירת הרשויות, חברי הכת המשיכו להתכנס למרות התקנות שאסרו זאת, הדביקו חברים רבים בקבוצה ואז ברחבי המדינה כולה כשנסעו להפיץ את משנתם הדתית. ראש הכת התנצל פומבית בפני העם הקוריאני ורשויות החוק במדינה פתחו נגדו בחקירה.

דעתנו:

בעוד מנהיגי דת מרחבי העולם, מהוותיקן ועד בית לחם, ממכה ועד ירושלים, דנים בשאלה כיצד ניתן לעזור בעצירת התפשטות נגיף הקורונה, נשקפת סכנה לאיזון העדין שבין חופש הדת ובריאות הציבור. חגי האביב - פסח, פסחא ורמדאן – כבר מעבר לפינה. יהיה מעניין לראות אם גורמים שונים ינסו לנצל את ההנחיות הנוקשות הקשורות לנגיף כדי למנוע מקבוצות מאמינים מסוימות להשתתף בטקסים דתיים (למשל מניעת הגעתם של מאמינים שיעים למכה) או לחזק את מעמדה של קבוצת מאמינים אחרת, או שחופש הפולחן יגבר על המחוייבות לבריאות הציבור.

דווקא מישראל עשויה להגיע הבשורה: פסק ההלכה יוצא הדופן שפורסם ב-24 במארס, המתיר שימוש בתוכנת הווידאו-קורנפרס "זום" כדי לשדר את ליל הסדר לקרובים - בעיקר מבוגרים - שאינם יכולים להתכנס כדי לחגוג אותו. האם גם באסיה יאמצו את המודל הזה לפולחן הדתי? ימים יגידו.