“מדינאות בחירות“? לא בפעם הראשונה
המאמרים המומלצים
Please reload

"מדינאות בחירות"? לא בפעם הראשונה

במערכת הבחירות הנוכחית עלו קולות רבים נגד השימוש – לכאורה, כמובן – שעושה ראש הממשלה בנימין נתניהו בסמכויותיו החוקיות ובשליטתו על האירועים המדיניים כדי לקדם את מועמדותו. אך זו אינה תופעה חדשה בפוליטיקה הישראלית ונתניהו עצמו אף הלין עליה בעבר כלפי ראש ממשלה אחר. סקרנו חמישה מקרים קודמים

 

 ראש הממשלה נתניהו נואם בפני הקונגרס, שבועיים לפני הבחירות במארס 2015 | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

 

 

פוליטיקאים בכל העולם מואשמים תדיר בהתנהגות אופורטוניסטית וניצול מעמדם למטרת קידום אישי. התופעה - והביקורת כלפיה - רווחות במיוחד בתקופת בחירות. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמשלים מחר ארבע כהונות הנמתחות על פני למעלה מעשור בתפקיד, לא זר להאשמות מסוג זה.

 

בבחירות 2019 טוענים יריביו ומבקריו כי מהלכים מדיניים שקידם סמוך לבחירות היו מונעים משיקולים אלקטורליים, מתוך ראייה קצרת טווח המבקשת לפאר את יכולותיו כמדינאי ותיק ומוכר בעולם על חשבון שיקולים מדיניים מהותיים. אחת הטענות המרכזיות היא כי היעדר היתרון הברור במגרש הביטחוני מול שלושה רבי אלופים (בניגוד לבחירות 2015, שם נהנה מדימויו כ״מר ביטחון״) דחף את נתניהו לנסות ולהבליט בכל מחיר את יתרונו במגרש המדיני, בין אם הדבר תאם או נגד את אינטרס מדיניות החוץ של ישראל.  

 

ואכן, בחודשים האחרונים פעל נתניהו ביתר שאת בזירה המדינית: הוא אירח בשבוע שעבר את נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו; ביקר בעומאן לצורך פגישות (שפורסמו ברבים) עם דיפלומטים ממדינות המפרץ; השתתף בכנס בינלאומי בוורשה שעסק בביטחון המזרח התיכון (ואף נקלע לתקרית דיפלומטית עם הממשלה המארחת, לאחר הערה שנראה שכוונה לקהל הישראלי); והדגים הרבים שוב ושוב את יחסיו האישיים הקרובים עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שמצא עצמו ״מככב״ בשלטי הבחירות של הליכוד. הנשיא טראמפ לא רק דיבר וצייץ לטובת נתניהו, אלא גם עשה – בחתימתו על הצו הנשיאותי המכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן.

 

בין אם אנו בוחרים להאמין להאשמות הללו או לחשוב שאין בהן דבר מלבד קטנוניות ורדיפה אישית, נתניהו איננו הראשון שעומד מולן – והוא עצמו אף הטיח בעבר האשמות דומות ביריביו הפוליטיים. לפניכם רשימה של מספר ראשי ממשלה ואירועים שהתרחשו קרוב לבחירות. חלק, כך זה נראה בדיעבד, עזרו למועמדים ביום הבחירות, וחלק לא.

 

שירות אלטרואיסטי עבור אזרחי מדינת ישראל, או מהלכי קמפיין מתוזמרים היטב? נשאיר לכם לשפוט. 

 

 

יוני 1981: מנחם בגין מורה על תקיפת הכור הגרעיני בעיראק

 

העיתוי: שלושה שבועות לפני הבחירות

בגין ליד אחד ממטוסי האף-16 שהשתתפו בתקיפת הכור העיראקי, ב-16 ביוני 1981 | צילום: חנניה הרמן, לע"מ

 

ב-7 ביוני 1981 תקף חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני "אוסיראק" בעיראק והשמיד אותו כליל. המבצע הדרמטי תוכנן במשך זמן רב, אולם התזמון שבו הורה ראש הממשלה מנחם בגין לבצעו – שלושה שבועות לפני מועד הבחירות – הביא את רשימת המערך, יריבת מפלגת הליכוד של בגין, להאשים את הממשלה בייזום ההתקפה וסיכון הלוחמים משיקולי בחירות.  

 

האם היו דברים בגו? למערכת המודיעין נודע על הקמת הכור העיראקי עוד בתקופת ממשלת רבין הראשונה (1977-1974). בשנים הראשונות התמקדו המאמצים למניעת הצטיידות האויבת ממזרח בכור גרעיני במישור הדיפלומטי, מול ארצות הברית ושתי המדינות שפרשו את חסותן על ייצוא הטכנולוגיה לעיראק – צרפת ואיטליה.

 

ממשלת בגין עסקה בנושא בתחילה הרחק מעיני הציבור.[1] לאחר כשנתיים בתפקיד, הגיעה התמיכה הציבורית בראש הממשלה לשפל חסר תקדים, בעיקר עקב אי יכולתו לקדם מדיניות וחקיקה, התדרדרות כלכלית, מתחים קואליציוניים, שחיתות ולחצים בינלאומיים. עם ההכרזה על הקדמת הבחירות, בינואר 1981, נהנה המערך בראשות שמעון פרס ביתרון דו-ספרתי בסקרי דעת הקהל.

 

האם האיום הפוליטי על תפקידו המריץ את בגין לפעול במישור הצבאי? קשה להוכיח זאת. עדויות מצביעות על כך שבגין באמת ראה בכור ״סכנה ברורה ומיידית לביטחון״ המדינה. לאור הסיכון הרב שבפעולה, הוא גם ידע שבמקרה של כישלון המבצע יופנו חצי הביקורת נגדו.[2]

 

שלושה שבועות לפני מועד הבחירות הורה בגין על תקיפת הכור. נועזות המבצע והצלחתו המרשימה הזניקו את הליכוד בסקרים.[3] בסופו של דבר, גברה הליכוד על המערך בכעשרת אלפים קולות (שהיוו מנדט אחד - 48 לליכוד לעומת 47 למערך), ובגין נבחר להוביל את המדינה לכהונה נוספת.

 

פרס ומפלגתו האשימו את בגין כי פעל משיקולים אלקטורליים. באסיפת בחירות אחת אמר פרס בכעס, "בשביל מה צריך בגין לפרסם שחיל האוויר שלנו פוצץ אותו (את הכור הגרעיני)? רק בשביל בחירות!"[4] אך ראש הממשלה הכחיש זאת נמרצות וטען שמקורות מודיעיניים התריעו שהכור כמעט מבצעי ושאין אפשרות לדחות את התקיפה.[5]

 

כיום ידוע כי ממשלת בגין אישרה את התכנית חודשים רבים לפני שיצא לפועל, אולם הוא נדחה מסיבות דיפלומטיות ומבצעיות. עוד ידוע כי פרס עצמו היה מודע לתכניות הצבאיות חודשים ארוכים לפני הבחירות. מכתב שהודלף גילה כי פרס כתב באופן אישי לבגין וביקש ממנו לדחות את המבצע בשל הבחירות שהיו עתידות להתקיים בצרפת. זאת, בשל ציפייתו כי המועמד המוביל פרנסואה מיטראן, שחשש מפני פיתוח יכולות גרעיניות על ידי עיראק, יהיה ידידותי יותר לישראל וסלחן יותר כלפי פעולה ישראלית חד-צדדית מצדה.[6] דליפת המכתב הובילה לדחייה בעיתוי המבצע, כך שפרס עצמו גרם ככל הנראה לעיכוב שעליו התלונן.

 

בספרו "Israel and the Quest for Permanence" טען החוקר דן פרי כי באופן אירוני, הבחירה של פרס לבקר את התקיפה המוצלחת בעיראק היתה שגיאה פוליטית קשה, שתרמה דווקא לניצחון הליכוד בבחירות.[7]

 

 

1996: שמעון פרס וביל קלינטון

 

העיתוי: שבעה שבועות לפני הבחירות

 פרס (שלישי משמאל) לצד מנהיגים משאר העולם ב"וועידת עושי השלום" בשארם א-שייח', במארס 1996 | צילום: אבי אוחיון, לע"מ

 

שמעון פרס נכנס בעל כורחו למשרד ראש הממשלה לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995. סמוך לתחילת כהונתו, כאשר הוא נישא על גלי התמיכה שחזו לו יתרון של כ-20% מול יריבו הצעיר וחסר הניסיון בנימין נתניהו, החליט פרס על קיום הבחירות ב-29 במאי 1996. סדרה של פיגועי תופת בערי ישראל בחודשים שלפני הבחירות שינו במהרה את שיעור התמיכה במדיניות היונית שהוביל פרס, ומערכת הבחירות הפכה לצמודה ומורטת עצבים.

 

שבועות לפני מועד הבחירות נחלץ לסייע לפרס נשיא ארצות הברית וידידו הקרוב ביל קלינטון. הנשיא האמריקאי ביקר בישראל, כינס במארס בשארם א-שייח "פסגה של עושי שלום" להבעת תמיכה בתהליך אוסלו, בהשתתפות ראשי מדינות (ויו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת).[8] הנשיא גם הזמין את ראש הממשלה לביקור רשמי בבית הלבן, שם חתם עמו על הצהרה משותפת הקוראת למלחמה בטרור. הביקור בוושינגטון, שנערך פחות מחודש לפני הבחירות, זכה לביקורת קשה מצד מועמד הליכוד בנימין נתניהו, שהצהיר: "אינני זוכר מקרה קודם שבו ראש ממשלה ישראל, ערב בחירות, עושה ניסיון ציני לרתום את יחסי ישראל-ארצות הברית לצורך תעמולת בחירות". קלינטון עצמו הודה ב-2018 שניסה לסייע לפרס להיבחר "מבלי לערב את עצמי בצורה גלויה".[9]

 

בניגוד לדוגמה הקודמת, בין אם היה זה ניסיון מכוון מצדו של פרס ובין לאו, סדרת האירועים המדיניים בחסות הנשיא האמריקאי לא סייעה לו לשמור על כסאו. המצב הביטחוני המתדרדר בתוך ישראל ובגבול הצפון (שם יצא צה״ל למבצע ״ענבי זעם״, שלא שינה את המציאות הביטחונית הקשה ונקטע בשל טרגדיית כפר כנא) סייעו לנתניהו לצמצם בעקשנות את הפער. בסופו של דבר גבר יו"ר הליכוד על פרס בבחירות הצמודות ביותר שידעה מדינת ישראל (בשנה זו נערכו לראשונה בחירות ישירות לראשות הממשלה). המערך נותרה הרשימה הגדולה ביותר, אולם היא איבדה עשרה מנדטים וזכתה ל-34, לעומת 32 לליכוד.

 

 

2001: אהוד ברק מגיע לפסגת טאבה להציל את תהליך השלום

 

העיתוי: עשרה ימים לפני הבחירות

ברק, ערפאת וקלינטון במהלך ועידת קמפ דיוויד, יולי 2000 | צילום: הבית הלבן

 

 

הרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק נבחר בבחירה ישירה לראש ממשלת ישראל ב-1999 בפער של 12% ממועמד הליכוד וראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו. כבר בתחילת דרכה יזמה ממשלת ברק מהלכים מדיניים מרחיקי לכת. ב-24 במאי 2000 הורתה הממשלה לצה״ל להיערך מחדש סביב הגבול הבינלאומי בלבנון ולסיים נוכחות ישראלית בת קרוב לשני עשורים ברצועת הביטחון.

 

במקביל, החל ברק בשיחות שלום עם ההנהגה הפלסטינית ברשות יאסר ערפאת ועם משטרו של חאפז אל-אסד בסוריה. גישת ברק היתה ללכת על כל הקופה – שלום כולל או כלום. בקיץ 2000 כונסו תחת חסות ממשל קלינטון משלחות השלום הישראלית והפלסטינית בקמפ דיוויד. ברק כרך את עתידו הפוליטי במהלך, וכאשר הפסגה נכשלה, איבד למעשה את התמיכה הפרלמנטרית בו ונותר עם ממשלת מיעוט עם 30 מושבים בכנסת. ב-31 ביולי 2000 נפלו שתי הצעות אי אמון בממשלת ברק ברוב זעום.[10] מספר שבועות לאחר מכן פרצה האינתיפאדה השנייה ועמה פרק האלימות הקשה ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני. השלום נראה רחוק מתמיד.

 

מספר ניסיונות להרגיע את האלימות בשטח נכשלו בחודשים הבאים. למרות העימותים הקשים, המשיך ברק בניסיון שלו לשאת ולתת עם הפלסטינים – מהלך שגרר ביקורת רבה מימין, אשר טען שהוא עושה זאת בגלל רצונו לשמור על כסאו.[11] בשל היעדר תמיכה פוליטית ולאחר כשנה וחצי בלבד בראשות הממשלה – הכהונה הקצרה בתולדות המדינה – הודיע ברק על קיום בחירות אישיות לרשות הממשלה ב-6 בפברואר 2001. יריבו היה יו"ר הליכוד דאז, אריאל שרון.

 

בתיווך אמריקאי ולאחר סדרה של פגישות סודיות שנועדו להחזיר את שיחות השלום למסלולן כונסה פסגה ישראלית-פלסטינית בטאבה כעשרה ימים לפני הבחירות. הצדדים שוב לא הצליחו להגיע להסכם בפרק הזמן הקצר שנותר עד הבחירות (חבר צוות המשא ומתן, השר שלמה בן-עמי, הודה מאוחר יותר שהאווירה הציבורית בישראל נגד השיחות לא אפשרה לחתור להסכם סופי בפרק הזמן הקצר שעמד לרשות הצוותים).[12]

 

בסיום ועידת טאבה, אישר ברק הצהרה משותפת לפיה שני הצדדים קרובים להסכם, ושהמשך השיחות אחרי הבחירות ודאי יביא לסגירת הפערים ביניהם. ברק ביקש מהבוחרים מנדט להמשך השיחות – ואם לא, הזהיר, הרי שיריבו שרון ידרדר את ישראל למלחמה כוללת עם הפלסטינים, ואולי עם מדינות נוספות באזור. אך הניסיון של ברק נכשל כישלון חרוץ - שרון ניצח ברוב מוחץ וכבש את משרד ראש הממשלה. העם בישראל לא האמין בפסגת טאבה, ולא נתן לברק את המנדט שביקש להמשך קיום השיחות. 

 

 

2009-2008: אולמרט ומבצע ״עופרת יצוקה״

 

עיתוי: שישה שבועות לפני הבחירות

מנהיגי אירופה שהגיעו להביע תמיכה בישראל בסוף "עופרת יצוקה", ב-18 בינואר 2009 | צילום: אבי אוחיון, לע"מ

 

ב-27 בדצמבר 2008, שלושה חודשים לפני הבחירות לכנסת ה-18 ושנה וחצי לאחר שחמאס נטל באלימות את השליטה ברצועת עזה מידיה של הרשות הפלסטינית, פתח צה"ל במבצע "עופרת יצוקה" בתגובה לירי רקטות חוזר ונשנה לעבר יישובים ישראליים.

 

המטרה הרשמית של המבצע היתה לעצור את פעולות הטרור וירי הרקטות מעזה.[13] המטרה הבלתי רשמית והלא-מוצהרת, לטענת מבקריו של אולמרט, היא להציל את מורשתו הפוליטית, למחוק מהתודעה את כישלונו בהובלת צה״ל במלחמת לבנון השנייה ולסייע ליורשיו בקדימה, שאול מופז וציפי לבני, לשמור על מקומה של המפלגה בהנהגת המדינה בבחירות שעתידות היו להיערך בפברואר 2009. אולמרט עצמו כבר היה מנוע מלהתמודד שוב, עקב פרשיות השחיתות הרבות שהיה מעורב בהן והתמיכה הציבורית הנמוכה לה זכה). יו"ר האופוזיציה ומנהיג הליכוד בנימין נתניהו ביקר תדיר את ממשלת אולמרט על "רפיונה" מול הירי מרצועת עזה והבטיח "למוטט את שלטון חמאס".[14]

 

"עופרת יצוקה" הסתיים בהבנות על הפסקת הירי מצד חמאס, ולאחר שראשי מדינות באירופה התייצבו ימים לפני סיומו די להביע תמיכה בישראל ובממשלתה. הסקרים בתום המבצע הצביעו על יתרון קל לקדימה על פני הליכוד.[15] צה״ל יצא למבצע רחב היקף בעזה, אולם למרות השיפור הנראה לעין לעומת ההתנהלות המבצעית בלבנון שלוש שנים קודם לכן, סיימה קדימה את הבחירות ביתרון של מנדט אחד בלבד - 28, מול 27 שקיבלו נתניהו והליכוד. לאחר שלבני לא הצליחה לגייס תמיכה מספקת משאר מפלגות הכנסת להקים ממשלה, הטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הקואליציה על נתניהו. אם היה מבצע עופרת יצוקה חלק מקמפיין בחירות – היה זה ניסיון לא מוצלח.

 

 

מארס 2015: נתניהו נואם בקונגרס על אפו וחמתו של הנשיא אובמה

 

עיתוי: שבועיים לפני הבחירות

 

נתניהו בתום נאומו בקונגרס, במארס 2015 | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

 

בשנת 2015 נכנסה ישראל למערכת בחירות סוערת ורווית יצרים. המחנה הציוני בראשות יצחק (בוז'י) הרצוג וציפי לבני קרא תיגר על שלטון נתניהו, ועל אף שהתחזיות צפו בתחילה ניצחון קל לראש הממשלה המכהן, ככל שהתקרב מועד הבחירות הצביעו הסקרים על מהפך מתקרב. אחד הנושאים הנפיצים במערכת הבחירות היה אופן ההתמודדות עם מאמצי המשטר האיראני לפתח נשק גרעיני – ואגב כך ההתנהלות מול ממשל אובמה, שתמך בקו רך ובשיחות דיפלומטיות עם טהראן לפתרון המשבר.

 

במהלך מתריס מול נשיא ארצות הברית, הזמין יו"ר בית הנבחרים, הרפובליקאי ג׳ון ביינר, את ראש הממשלה לנאום מול הקונגרס על הגרעין האיראני. ראש הממשלה, שעינו היתה נתונה לסקרי הבחירות, נעתר להזמנתו של ביינר אך ביקש שהנאום יידחה וייערך שבועיים לפני הבחירות. בעת שהמריא לוושינגטון היה נתניהו בפיגור בסקרים ותחת דאגה אמיתית לאבד את כסאו.[16]

 

לפני הביקור הכריזו הנשיא ברק אובמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי שלא ייפגשו עם נתניהו לאור המסורת האמריקאית להימנע מלהתערב בצורה גלויה במערכות בחירות של מדינות אחרות.[17] מתוך הממשל יצאו קולות שהעידו על הזעם הרב בבית הלבן על ראש הממשלה – לא היה ספק כי אובמה מאשים את נתניהו בניצול הנאום בקונגרס כדי לקושש קולות נוספים במערכת הבחירות בישראל.[18] גם בישראל האשימו יריביו הפוליטיים את נתניהו בסיכון הברית עם ארצות הברית ופגיעה אנושה ביחסים עם הבית הלבן לשם קידום אינטרסים פוליטיים צרים. ואכן, נראה היה בתחילה שחלקים ניכרים בציבור הישראלי תופס את המהלך כצעד שמונע במידה רבה מהרצון של נתניהו לחזק את מעמדו לקראת הבחירות.[19]

 

למרות מספר חברי קונגרס דמוקרטים שהחרימו את נאום נתניהו, הוא זכה להצלחה רבה. נתניהו התקבל בחום רב בקונגרס האמריקאי, נשא נאום תקיף במיוחד נגד המגעים עם איראן וההסכם שגיבשו ממשל אובמה והמעצמות, וקרא תיגר בצורה ישירה על דרכו של הנשיא אובמה. ניכר היה שהוא מדבר לקהל הבוחרים בבית לפחות באותה מידה שפנה למחוקקים האמריקאים. הנאום מיצב את נתניהו כמנהיג חזק וכריזמטי, שאינו חושש להתעמת מול מנהיג העולם החופשי במגרשו הביתי (אף שהסכם הגרעין אושר בקונגרס). על אף שבתחילה לא הראו הסקרים על שינוי מגמה מיידי - ארבעה ימים לפני הבחירות עוד נתן אחד הסקרים לליכוד 23 מנדטים בלבד[20] - הוביל נתניהו את הליכוד לניצחון סוחף בבחירות.

 

 

סיכום

 

בכל אחד מהמקרים נראה כי שיקולים פוליטיים ומדיניים נשזרו אלה באלה והובילו את ראשי הממשלה לנסות ליזום מהלכים מרחיקי לכת. עד כמה זה לגיטימי, האם ראוי להגביל את שיקול הדעת הפוליטי ערב בחירות והיכן בדיוק עובר הקו? את זה יחליט ציבור הבוחרים.

 

 

 

הערות:

 

[1] Jewish Virtual Library. (2019). Israel’s Wars & Operations: Operation Opera - Raid on Iraqi Nuclear Reactor. Retrieved from https://www.jewishvirtuallibrary.org/operation-opera-raid-on-iraqi-nuclear-reactor; The Knesset. (2019). Elections for the Knesset. Retrieved from https://m.knesset.gov.il/EN/mk/Pages/Elections.aspx; Kirschenbaum, J. (2010). Operation Opera: An Ambiguous Success. Journal of Strategic Security, 3(4). Retrieved from https://scholarcommons.usf.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1081&context=jss

 

[2] Perlmutter, A. (1987). The Life and Times of Menachem Begin, Garden City, N.Y.: Doubleday, pp. 362-365 

 

[3] Ford, P. S. (July, 2005). Israel’s Attack on Osiraq: A Model for Future Preventive Strikes? INSS Occasional Paper 59. Retrieved from https://www.science.co.il/Ilan-Ramon/Osiraq.pdf;

 

[4] https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4684557,00.html

 

[5] Perry, D. (1999). Israel and the Quest for Permanence, McFarland, p. 46; Shipler, D. K. (1981, June 10). "Prime Minister Begin Defends Raid On Iraqi Nuclear Reactor; Pledges To Thwart A New 'Holocaust'", The New York Times. Retrieved from https://www.nytimes.com/1981/06/10/world/prime-minister-begin-defends-raid-iraqi-nuclear- reactor-pledges-thwart-new.html

 

[6] Shipler, ibid

 

[7] Perry, p. 46

 

[8] https://ecf.org.il/issues/issue/209

 

[9] Ynetnews. (2015, January 25). "Netanyahu on Peres US visit in 1996: Ploy to win votes". Ynetnews. Retrieved from https://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-4618781,00.html ; ToI Staff (April 4, 2018). |Bill Clinton admits he tried to help Peres beat Netanyahu in 1996 elections". The Times of Israel. Retrieved from https://www.timesofisrael.com/bill-clinton-admits-he-tried-to-help-peres-beat-netanyahu-in-1996-elections/

 

[10] Waxman, D. (June-July, 2001). "A Tragic Hero: The Decline and Fall of Ehud Barak", Journal Of International Affairs, VI (2). Retrieved from http://sam.gov.tr/wp-content/uploads/2012/01/Dov-Waxman.pdf; Israel Ministry of Foreign Affairs. (2002, July 3). "Chronology of Events- 1999-2001." Retrieved from https://mfa.gov.il/MFA/ForeignPolicy/MFADocuments/Yearbook13/Pages/CHRONOLOGY OF EVENTS- 1999-2001.aspx

 

[11] Waxman, ibid.

 

[12] https://www.haaretz.com/1.5279753

 

[13]  Israel Defense Forces [I]. (2019). "Operation Cast Lead". Retrieved from https://www.idf.il/en/minisites/wars-and-operations/operation-cast-lead-2008-09/

 

[14] The Israel Democracy Institute [III]. (2019). "About the 2009 Elections". Retrieved from https://en.idi.org.il/israeli-elections-and-parties/elections/2009/

 

[15] מעריב, 26 בדצמבר 2008."סקר: לראשונה קדימה מובילה עם 30 מנדטים". מקור: https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/831/155.html

 

[16] Siniver, A. (2015, March 4). "Netanyahu address to Congress was more about domestic politics than Iran". The Conversation. Retrieved from https://theconversation.com/netanyahu-address-to-congress-was-more-about-domestic-politics-than-iran-38145; Booth, W. (2015, February 11). "Netanyahu’s planned speech to Congress now dominates Israeli elections". The Washington Post. Retrieved from https://www.washingtonpost.com/world/netanyahus-speech-to-congress-now-dominates-israeli-elections/2015/02/11/89f18bb6-b092-11e4-bf39-5560f3918d4b_story.html?noredirect=on&utm_term=.8d8741c9df9b

 

[17] Spetalnick, M., & Heller, J. (2015, January 22). "Obama will not meet Israel's Netanyahu on U.S. visit". Reuters. Retrieved from https://www.reuters.com/article/us-israel-congress-idUSKBN0KV1UT20150122

 

[18] Wilner, M., & Keinon, H. (2015, March 3). "Netanyahu To Congress: Emerging Deal Would Lead To A Nuclear Iran And Inevitable War". The Jerusalem Post. Retrieved from https://www.jpost.com/Israel-News/Politics-And-Diplomacy/WATCH-LIVE-Netanyahu-delivers-historic-address-to-US-Congress-392773

 

[19] חדשות ערוץ 2, 4 במארס 2015. "הסקר שאחרי הנאום בקונגרס: הליכוד ונתניהו מתחזקים", מאקו, מקור: 

https://www.mako.co.il/news-military/politics-q1_2015/Article-ea17ea292c5eb41004.htm

 

[20] נחמיאס, עמרי, 13 במארס 2015. "סקר וואלה חדשות: הרצוג מוביל, אך יתקשה לגבש קואליציה", וואלה, מקור: https://elections.walla.co.il/item/2837561

מייקל רולופסן הוא מתמחה במכון אבא אבן לדיפלומטיה בינלאומית ובוגר בית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. כיום סטודנט לתואר שני בתוכנית Counter Terrorism & Homeland Security בבית הספר לאודר.

שתפו בפייסבוק
שתפו בטוויטר
שתפו בגוגל
Please reload

  • facebook
  • Twitter
חיפוש ב"זירה"
הירשמו ל"זירה"
ניווט בזירה

ותישארו מעודכנים בכל המאמרים, הסקירות והטורים שעולים לאתר, מפי מיטב המומחים בארץ ומחו"ל