ביום ההולדת ה-70 לארגון הברית הצפון אטלנטית, ניתן לבחון שוב את שאלת ההצטרפות של ישראל לברית הצבאית החזקה בעולם. חרף ההשתתפות הישראלית בתוכניות ומסגרות שונות לשיתוף פעולה של הברית, המכשולים להצטרפות רבים מדי עבור שני הצדדים
אילוסטרציה: Goodfon
בשנים האחרונות התהדקו יחסיה של מדינת ישראל עם ברית נאט"ו באורח חסר תקדים. הם קיבלו ביטוי הן בשדרוג מעמדה הרשמי של מדינת ישראל בברית למעמד הקרוב למעמדה של מדינה חברה – והן בהרחבת והעמקת שיתוף הפעולה האסטרטגי בין שני הצדדים. ישראל מינתה שגריר קבוע לארגון ב-2016,[1] לוקחת חלק בשיתופי פעולה צבאיים, לוגיסטיים, מדעיים ובתחום הסייבר[2] עם הברית, ומשתתפת בשנים האחרונות בתרגילים שונים שהיא עורכת.[3]
על הפרק עומדת מזה שנים רבות, וגם בימינו, השאלה: לנוכח היחסים הקרובים, האם כדאי לישראל לפעול במגמה להשתלב בנאט"ו כמדינה חברה? לא פחות משר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) הציע ב-2006, כששימש סגנו של ראש הממשלה אהוד אולמרט והשר לעניינים אסטרטגיים, להצטרף לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו.[4] במלאת 70 לברית, אפשר לשאול שוב - האם צעד זה רצוי מבחינת ישראל ונאט"ו, והאם הוא בכלל ניתן למימוש?
רווח גדול בתמורה לוויתורים פוליטיים קשים
אין ספק שהשתלבות בברית הצבאית החזקה ביותר בעולם נושאת בתוכה היבטים חיוביים מאוד עבור מדינת ישראל. היא תתן ביטוי להכרה בינלאומית במעמדה האסטרטגי העולה בזירה הבינלאומית, ביכולותיה הצבאיות והטכנולוגיות ובעוצמתה הרבה במישור המודיעיני.
במישור האסטרטגי, הצטרפותה של ישראל לברית נאט"ו תעצים באורח דרמטי את ההרתעה שלה מול העולם הערבי והאיסלאמי. הצטרפות לנאט"ו תאפשר לברית להקים בשטחה בסיסים ולהציב בה כוחות, שיעצימו את כוחה המדיני והצבאי של ישראל. מדינות עוינות כמו איראן, המצהירות בגלוי על רצונן בהשמדת ישראל, יהססו להמשיך ולאיים עליה בהשמדה מול העוצמה הצבאית של ברית נאט"ו. גם הסיכון שיבקשו לממש את איומם נגד ישראל יפחת בהרבה.
צעד שכזה יאפשר גם לישראל להתמודד על מכרזים בתחום הצבאי והטכנולוגי, שבשלב זה אינם פתוחים בפניה. התפתחות כזו תתן דחיפה משמעותית לתעשיות הנשק וההיי טק בישראל, וקרוב לוודאי שתביא להגברת ייצוא הנשק ותעשיות ההיי טק בהיקפים חסרי תקדים. כלכלתה תפיק מכך תועלת רבה.
צה"ל מוגדר כצבא ההגנה של מדינת ישראל, אך הצטרפות ישראל לנאט"ו עשויה לחייב אותו לשלוח חיילים להילחם עבור מדינות חברות אחרות
יחד עם זאת, ובמקביל להיבטים החיוביים של השתלבות בברית נאט"ו, טומנת התפתחות כזו בחובה גם היבטים בעייתיים עבור מדינת ישראל.
ראשית, העיקרון המקודש ביותר בברית נאט"ו הוא עקרון ההגנה ההדדית, הידוע גם כסעיף 5 באמנה הצפון אטלנטית.[5] הסעיף קובע כי "המדינות החברות מסכימות שבכל מקרה של התקפה חמושה כנגד אחת או כנגד יותר מהן, באירופה או בצפון אמריקה, תיחשב התקפה כזו כהתקפה כנגד כולן. בהתאם לכך, הן מסכימות שבמקרה של התקפה כזו, כל אחת מהן, בהתאם לזכותה להגנה עצמית המוכרת על פי סעיף 51 לאמנת האומות המאוחדות, תסייע לפי הנחוץ למדינה או למדינות שהותקפו, באופן עצמאי או בשיתוף פעולה עם המדינות האחרות. הסיוע יכול לכלול, לפי הנחוץ, גם שימוש בכוחות מזוינים. כל זאת, על מנת להחזיר את הביטחון למדינות הברית הצפון אטלנטית".
הצטרפות ישראל לברית עשויה לחייב אותה ביום מן היים לשלוח חיילי צה"ל להילחם עבור מדינות חברות אחרות, אם אלו יוגדרו על ידי מוסדות נאט"ו כמי שהותקפו וזכאיות לסיוע מטעמה. אך צה"ל הוגדר כצבא ההגנה של מדינת ישראל. מנהיגי המדינה, ובראשם דוד בן גוריון, חזרו והדגישו שצה"ל נועד אך ורק להגנה על מדינה ישראל ואזרחיה. האתוס הביטחוני המקובע בדעת הקהל בישראל לא ישלים עם סיכון חייהם של חיילי צה"ל עבור מטרות אחרות אם לא יהיה קונצנזוס שמדובר בפעילות מובהקת וחד-משמעית של הגנה על מדינת ישראל ואזרחיה.
אך קודם לכן, פתיחת תהליך של התדיינות סביב שילובה של מדינת ישראל בברית נאט"ו תדרוש מישראל צעדים שספק אם היא וממשלתה הנוכחית יוכלו להסכים להם ולפעול לקדמם. הצטרפות לברית תתאפשר רק לאחר שישראל תעצב לה "גבולות בטוחים ומוכרים", כפי שקובעת החלטת מועצת הביטחון 242 מנובמבר 1967. הסיבה לכך נעוצה גם היא בסעיף 5 של אמנת נאט"ו: אף מדינה החברה בברית לא תסכים להתחייב לבוא לעזרתה של מדינה אחרת בברית, כאשר אותה מדינה נמצאת בעימות עם חלק משכנותיה וגבולותיה אינם מוכרים.
העמדות של רוב מכריע של מדינות נאט"ו (למעט, אולי, ארצות הברית) בסוגיית הסדר גבולות עם הפלסטינים ומדינות ערב, אינן תואמות את עמדותיה של מדינת ישראל לאורך שנים ארוכות - ובוודאי לא ממשלת ישראל הנוכחית. ספק אם בנסיבות הקיימות במערכת הבינלאומית, יש לממשלת ישראל הנוכחית עניין להביא לתהליך מואץ של הסדר מדיני עם שכנותיה כדי להבטיח את שילובה בברית נאט"ו.
סגנית מזכ"ל נאט"ו, רוז גוטמולר, במסוק צבאי במהלך ביקור בישראל בינואר 2019 | Photo: NATO (CC BY-NC-ND 2.0)
סיכויים נמוכים, אלטרנטיבות קורצות
על פי אמנת נאט"ו, הצטרפותה של מדינה חדשה לברית נאט"ו מחייבת הסכמה של כל המדינות החברות בברית. בנסיבות הקיימות יש להניח שלפחות מדינה אחת, תורכיה, תתנגד לצעד כזה. מזה שנים מנהלת תורכיה בראשותו של הנשיא ארדואן מדיניות עוינת באורח קיצוני כלפי מדינת ישראל. לא עובר כמעט שבוע מבלי שהוא תוקף את מדינת ישראל ואת פעילותה "הנפשעת" מול החמאס ברצועת עזה.
תורכיה צפויה להתנגד לשילובה של ישראל בברית לא רק בגלל דבקותה באיסלאם הרדיקלי ועמדותיה העוינות כלפי מדיניותה של ישראל מול הפלסטינים. אנקרה, קרוב לוודאי, תחשוש ובצדק שכניסת ישראל לברית תערער את מעמדה הדומיננטי של תורכיה כחברת הברית הבכירה והחזקה במזרח התיכון. לכך עלולות להיות השלכות שליליות מרחיקות לכת עבורה – למשל, החלטה של ארצות הברית לבסס את הנוכחות הצבאית שלה במזרח התיכון בישראל במקום בתורכיה (אף שהסיכויים לכך קלושים).
הסרת ההתנגדות התורכית לשילובה הרשמי של ישראל בברית נאט"ו יכולה לבוא רק על רקע הסכם שלום כולל עם הפלסטינים ולחץ מאסיבי אמריקני על אנקרה. ספק אם יש בידי ארצות הברית מנופי לחץ אפקטיביים כלפי תורכיה בהקשר זה, וגם אם כן – ספק אם תרצה להפעילם להשגת יעד כזה.
אם בישראל עריכים שסיכויי ההשתלבות בנאט"ו נמוכים ביותר, מוטב כלל שלא לצאת לדרך הזו
אם בישראל מעריכים היא שסיכויי השתלבותה בנאט"ו נמוכים ביותר, מוטב כלל שלא לצאת לדרך הזו. התמשכות התהליך וההתמקחות עם תורכיה תציג את ישראל כמי שאינה בטוחה ביכולתה להגן על עצמה בכוחותיה-היא וכמי שמתחננת על נפשה לקבלת הגנה חיצונית. תמונת מצב כזו תפגע בדימוי ההרתעתי שלה.
אם ישראל מעוניינת בברית הגנה עם גורמים נוספים, עומדת בפניה אופציה הרבה יותר נוחה, אפקטיבית וברת מימוש מאשר השתלבות בנאט"ו: ברית הגנה בילאטרלית עם ארצות הברית. מערכת היחסים בין שתי המדינות נמצאת היום במעמד חסר תקדים בהיקפו. ישראל הוגדרה במהלך כהונתו של הנשיא רונלד רייגן כ-Major Non-NATO Ally וכמי שמנהלת "יחסים מיוחדים" (special relations) עם ארצות הברית. ממשלים אמריקאיים הבהירו לאורך שנים בדרגים הבכירים ביותר כי לא יעמדו מנגד אם ישראל תותקף. במערכת היחסים הקרובה הקיימת כיום בין ממשל הנשיא דונלד טראמפ והממשלה הנוכחית בישראל, נראית האפשרות של ברית הגנה בילאטרלית אפשרות מציאותית למדי.
סיכומו של דבר, הסיכוי להשתלבותה של מדינת ישראל כחברה מלאה באופן פורמלי בברית נאט"ו נמוך מאוד. מהלך כזה לא נראה כיום ככזה שישרת את האינטרסים של שני הצדדים. הסטטוס קוו הקיים, שבו מתקיים שיתוף פעולה הדוק בין ישראל וברית נאט"ו במעמד הקרוב למדי למעמד של מדינה חברה, נוח לשני הצדדים כיוון שהוא משמר את שיתוף הפעולה באזורים הרצויים, מבלי לכבול אותם פוליטית. נראה אם כן שגם בעתיד הנראה לעין לא יחול בו שינוי מהותי.
סייע בהכנת המאמר: אילן הולקובר
הערות:
פרופ' זכי שלום הינו חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומרצה במכללה האקדמית אשקלון.
(צילום באדיבות המחבר)