טכנולוגיות לפיתוח ערים חכמות משולבות באופן גובר במרכזים עירוניים בעולם המערבי ומחוצה לו. מלבד הטמעתם ברמה העירונית והלאומית, ישראל יכולה לרתום את החדשנות הטכנולוגית שלה בתחום הערים החכמות לטיפוח יחסים עם שחקנים תת-מדינתיים באירופה, כמו ערים ומחוזות - שחלקם אף גדולים יותר ממנה
"אם במאה ה-19, מדינות עסקו בעיקר בהתמודדות עם איומים, ובמאה ה-20 מדינות עסקו בהתמודדות
עם איומים ויצירת רווח, במאה ה-21 מדינות עוסקות בהתמודדות עם איומים, יצירת רווח והשפעה".
- היזם וחבר הכנסת לשעבר אראל מרגלית, כנס Safe & Smart City, נובמבר 2018
הצרכים האזרחיים והציבוריים במדינות שונות, במיוחד במרחב העירוני, דומים למדי. כמעט כל הערים בעולם מתמודדות עם אתגרי ביטחון אישי ובטיחות, בעיות תחבורה פרטית וציבורית, אתגרים סביבתיים ועוד. חברות ישראליות הן מהמובילות כיום בעולם בפיתוח טכנולוגיות לתחום הרחב שנקרא "ערים חכמות". הפתרונות שהן מסוגלות לספק עבור תושבי הערים והמחוזות הללו, בשיתוף גורמים דיפלומטיים רשמיים שיסייעו להן לקדם פרויקטים כאלה, יכולים לייצר עבור ישראל הישגים דיפלומטיים משמעותיים מול ישויות תת-מדינתיות, כמו מחוזות וערים - גם במדינות שהיא מתקשה מול הממשלות שלהן. במלים אחרות, הקשר הבלתי אמצעי לגופים שבדרך כלל אינם עוסקים בדיפלומטיה ומדיניות חוץ והיכולת ״להגיע״ לתושבים במדינה מסוימת ללא תיווך של השלטון המרכזי, יכול גם לסייע ליחסים עמו.
דבריו של מרגלית בכנס "ערים חכמות" נאמרו בפני קהל של ראשי ערים, אנשי ממשל וחברות טכנולוגיה מישראל ומרחבי אירופה. הכנס המחיש היטב את סביבת הפיתוח של "ערים חכמות", אשר יכולות להתקיים ולפעול רק בשילוב ידיים של שלושת המגזרים: העסקי, הציבורי והממשלתי. לצורה זו של קידום קשרים בינלאומיים סביב פיתוח ערים – חוצי מגזרים, טכנולוגיות, מידע ואנשים – ניתן לקרוא בשם כולל "דיפלומטיה עירונית", שהיא תוצר חדשני שנובע מתוך גישה חדשה לעשייה דיפלומטית.
שוק עירוני מתפתח
יותר מ-60% מאוכלוסיית העולם מתגוררת כיום במרחב עירוני. על פי תחזיות מומחים בתחום התכנון העירוני והטכנולוגי, בשנת 2050 שיעור ה״עירוניים״ הגלובלי יטפס ליותר מ-90%. כדי להתמודד עם מציאות זו, השלטון המקומי והמרכזי במדינות עירוניות יהיו חייבים להטמיע מדיניות חדשנית ולאמץ טכנולוגיה פורצת דרך.
מחקר על "ערים חכמות"[1] שפרסם האיחוד האירופי בשנת 2016 מגדיר "עיר חכמה" ככזו אשר עוסקת בצורה נרחבת במציאת פתרונות טכנולוגיים לבעיות במרחב העירוני באמצעות תקשורת מידע. מה שהופך עיר ל״חכמה״ הוא שילוב של תשתיות טכנולוגיות ומדיניות המבקשת להנגיש שירותים עירוניים לתושבי העיר, באופן שמייצר שיתוף פעולה בתוך מחלקות העירייה לשם שיפור איכות חיי התושבים. התוצאה המקווה היא התייעלות מתמדת בשירותים הניתנים לתושבי העיר, בין היתר באמצעות הטמעת טכנולוגיות בתשתיות עירוניות, איסוף מידע, ניתוחו והתאמת השירותים הניתנים לתושב באופן מיידי. "ערים חכמות" מהוות כר פורה ליצירת קשר בלתי תלוי בין המערכת השלטונית (לרוב מוניציפלית) לבין התושבים - דרך יישומים אינטרנטיים, איסוף מידע בצורה חכמה, קבלת בקשות ושאלות מן התושבים, ועוד.
ערים מרכזיות בעולם כמו ניו יורק, לונדון, טוקיו, סינגפור וסיאול כבר הטמיעו מערכות לניטור חכם במגוון תחומים: חיסכון באנרגיה, ניהול משאבים ותחבורה, ניהול חכם של מערכות העירייה, שליטה בתאורה ועוד. על פי חברת Navigant, המתמחה במחקרים רחבי-היקף, השוק הכלכלי של מוצרי "ערים חכמות" יהיה שווה בשנת 2023 יותר מ-27 מיליארד דולר.[2] Navigant אף צופה כי החברות החזקות בתחום, כמו IBM וסיסקו, ירחיבו משמעותית את פעילותן בתחום זה בשנתיים הקרובות.
סרטון המסביר מהי "עיר חכמה" (מקור: CNBC, Youtube)
התפתחויות טכנולוגיות של השנים האחרונות מהוות זרז להפיכת ערים ל"חכמות", אך אינן הגורם היחיד: שינויים הקשורים לסביבה, להתנהגות האוכלוסייה, לקיימות, לתחבורה מתקדמת ולגישות כלכליות וחברתיות משפיעים אף הם באופן ישיר על התרחבות התופעה. הרצון לשפר את חיי התושבים הוביל בשנים האחרונות ערים רבות בעולם להטמיע תשתיות של מערכות טכנולוגיות מתקדמות, ובמקביל להקים מערך של אנשי מקצוע אשר עוסקים במלאכה.
על הכוחות הדוחפים לקידום הערים החכמות ניתן למנות תחרות חיובית בין ערים וראשי ערים לקידום איכות חיים גבוהה עבור תושביהם; רצון להתייעלות לשם חיסכון במשאבי העירייה ובצריכת אנרגיה, ולהוזלת העלויות התפעוליות של העיר; ייעול שירותים כגון חינוך ותברואה; מציאת פתרון לבעיות תחבורה בערים גדולות; ושיפור הביטחון האישי.
לצד היתרונות הגדולים ישנה ביקורת ערה על תפישת "הערים החכמות". מחקרים[3] מצביעים על כך כי קיימים קשיים מובנים בהפיכת עיר ל"עיר חכמה", במיוחד אם היא לא תוכננה ככזו. חוקרים רבים מציינים כי איסוף המידע הוא מרכיב קריטי בהבנת צרכי "העיר החכמה", אך ניתן לבצעו בצורה יעילה רק על ידי הטמעת שיטות ניתוח מתקדמות ויקרות. חלק מהערים אשר היו מעוניינות להטמיע תשתית טכנולוגית כדי להפוך עצמן ל"ערים חכמות", לא הטמיעו גם מערכות ניתוח נתונים ראויות כדי להתמודד עם כמות המידע העצום שזורם אליהן.
לדוגמה, במסגרת מחקר[4] משולב של משרדי ממשלה, אוניברסיטת תל אביב וגופים נוספים נמצא כי "ערים חכמות" אינן תוצר המושג בדרך כלל בהובלת מדיניות ממשלתית, אלא על ידי יזמים פרטיים ובעלי אינטרסים שמחפשים שווקים שונים והזדמנויות למכור את מרכולתם. במחקר נטען גם כי אף שקיימות החלטות ממשלה ברחבי העולם לקידום מדיניות הקשורה ל"ערים חכמות", והטמעת תשתיות איננה יכולה להתבצע ללא התערבות של המגזר הציבורי, הרי שסוגיית "הערים החכמות" מקודמת בעיקר על ידי חברות ענק. לדברי המחברים, התחרות בין רשויות בנושא זה עלולה להוביל להעמקת הפערים החברתיים והכלכליים בין רשויות ובין שכונות, במקום לצמצומן.
בנוסף, בתהליך המעבר ל"עיר חכמה" עצמו מתגלים קשיים רבים: ישנם פערים בין היכולת הכלכלית של ערים שונות, קיימים הבדלים בין תושבי העיר בשכונות מרוחקות ובדרגת הנגישות לרשתות מידע ושיתוף אינטרנטי מהיר. כמו כן, הפרויקטים השונים מעלים סוגיות מהותיות של שמירה על פרטיות: התלות העמוקה בטכנולוגיה ואגירת מידע רב ובתחומים רבים על תושבי העיר, מעוררים חששות אמיתיים מפני פריצות זדוניות וגניבת מידע.
ישראל ו"ערים חכמות"
המעורבות הישראלית בתחום ה"ערים החכמות" נחלקת לשני אפיקים: "צריכה" פנימית וייצוא לחו"ל. ישראל מובילה מדיניות לשילוב בין-מגזרי ופועלת רבות לקדם את המאמץ הטכנולוגי לשילוב אמצעים חכמים בערים גדולות בישראל. בו בעת, באמצעות שיתופי פעולה בינלאומיים, הצליחו חברות ישראליות להשיג דריסת רגל בשוק טכנולוגיות "הערים החכמות", שהוא מהמפותחים והגדולים בעולם.
במגזר הציבורי בישראל קיימת פעילות ענפה בתחום, בין היתר במסגרת ״ישראל דיגיטלית", פרויקט לאומי שהושק עוד ב-2013 ופועל לקידום המעבר לשיטות עבודה דיגיטליות בשלטון המקומי והממשלתי. הפרויקט, אשר החל לפעול באופן שוטף ב-2015, הוליד מספר פרויקטים רחבים, ביניהם "באר שבע דיגיטלית", "נגב מזרחי חכם", "אשכולות דיגיטליים" ועוד. מיזמים נוספים קיימים באשדוד, בראשון לציון ובערים נוספות. בשנת 2014 תל אביב אף זכתה בפרס "העיר החכמה" השנתי מטעם הנציבות האירופית.[5] הקריטריונים לקבלת הפרס כללו בחינת הטמעת תשתית טכנולוגית ברחבי העיר, שליטה חכמה על אמצעים רבים, סקירה טכנולוגית של הנעשה במרחב מבחינת אוכלוסייה, כלי רכב, מבנים ועוד.
ישראל היא אחת המדינות היחידות אשר הטמיעו תכנית לאומית[6] המשלבת תאוריה ופרקטיקה לקידום חברות טכנולוגיות בתחום "הערים החכמות". התכנית המדוברת, אשר נולדה ב-2018 מתוקף החלטת ממשלה ושיתוף פעולה בין משרד הפנים, משרד הכלכלה והמשרד לשוויון חברתי, פועלת לקידום שיתופי פעולה בין-מגזריים בתחום כדי לקדמו. בכך היא מיישמת תכנית אב אמריקאית אשר נבנתה על בסיס מחקר[7] שהוגש לנשיא לשעבר ברק אובמה בשנת 2016, ושיתוף פעולה מחקרי בין ארה"ב לישראל שנוצר בעקבותיו. ההמלצות ממחקר זה מיושמות הלכה למעשה בתכנית הממשלתית הישראלית: מיסוד שיתוף פעולה בין-משרדי לקידום חשיבה על מודלים משותפים בהקשר טכנולוגי; יצירת בסיס חקיקה רלוונטי לטובת קידום "ערים חכמות"; הקמת תכניות לאומיות לקידום התחום; שיתוף האקדמיה במחקר מקדים, ועוד.
במסגרת מיזמי "עיר חכמה", גם פינוי אשפה מנוטר ומפוקח להגברת היעילות וצמצום ההפרעות | Photo: netkids (Pixabay license)
חלק מראשי הערים ומושלי המחוזות באירופה שולטים על אוכלוסיה גדולה ותקציבי ענק. במדינת בוואריה בגרמניה לבדה חיים כ-12.5 מיליון תושבים – פי אחד וחצי ממדינת ישראל
לדוגמה, במסגרת התוכנית מקימה המדינה מאגרי מידע של בעיות וצרכים עירוניים, כולל ניתוחם, הצגת פתרונות וחיבור חברות טכנולוגיות כדי לפתור את הבעיות שעלו. כך, ראש אגף טכנולוגיה בעירייה יכול להיכנס למאגר ולחפש את הבעיות הרלוונטיות לעיר שלו ולמצוא את הפתרונות ואף את ספקי השירותים המתאימים עבורו. התכנית גם מקדמת את "פורום ערים חכמות",[8] אשר עוסק במחקר אקדמי ומתן פתרונות בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת תל-אביב.
הצלחת יישום טכנולוגיות ישראליות בערים בארץ הוביל באופן טבעי להתעניינות גוברת גם מצד גורמים בחו"ל. ב-2014 הקים לראשונה מכון הייצוא ביתן ישראלי בתערוכה הבינלאומית "העיר החכמה" בברצלונה, שבו הציגו את מרכולתן כ-20 חברות מישראל אשר עוסקות אך ורק בנושאי פיתוח טכנולוגי לשוק העירוני.
בכנס MuniExpo, אשר עורך המרכז לשלטון מקומי בישראל מדי חודש פברואר, מיוצגות עשרות חברות ישראליות העוסקות בפיתוחי טכנולוגיה ותשתית של "ערים חכמות".[9] דוגמאות אחדות הן סימפלקס, העוסקת בהפקת צילומים ומיפויים מן האוויר ומתמחה בצילומי תלת מימד ברזולוציה גבוהה; ארומיד, העוסקת בתקשורת אלחוטית מהירה; מאגוס, אשר פיתחה מכ"מים חכמים אשר מתריעים על סכנה במרחב העירוני ויכולים להזעיק כוחות הצלה רלוונטיים; גרין-קיו, העוסקת בתחום ניהול שטחים וניטור חכם של בעיות תברואה במרחב העירוני; ומוטורולה סולושנס-ישראל, העוסקת בפיתוח מערכות שליטה ובקרה מוניציפלית אשר משלבת איסוף מידע, פענוחו וניתוחו לצרכים ביטחוניים.
מהי "דיפלומטיית ערים חכמות"?
במאמרם של מוריסיטאמה ולי משנה שעברה, "לקראת מסגרת של דיפלומטיה חכמה בעזרת ערים חכמות",[10] גורסים המחברים כי הגלובליזציה היא גורם משפיע ביותר בהתפתחות כלכלית, ייצור, ייבוא-ייצוא, חדשנות ובמיוחד בתחום התקשורת והניידות. כל אלו מובילים לכך שמדינות צריכות "להתחרות" כדי להיות טובות יותר ולשרת בצורה טובה ויעילה יותר את אזרחיהן.
על מנת לעמוד בדרישות הרבות והעדכניות של האזרחים במדינות רבות בעולם, עולה הצורך להיות בקשר רציף עם מדינות שיש להן "מה למכור". שיתוף מידע, חתימה על הסכמי סחר ויחסי חוץ ענפים, הם תהליכים שיקרו בין מדינות ובין ערים שמחזיקות במומחיות מיוחדת או ביתרון יחסי בתחומים שמסייעים למדינה או לעיר לשפר את חיי תושביה.
לדוגמה, הצורך בקידום הסכמי "ערים תאומות" עם חברות פרטיות התחזק לאור המעבר ל"עיר חכמה". באופן זה, דמוקרטיות רבות מקדמות מדיניות חוץ רשמית ובלתי-רשמית למטרות עסקיות, אשר פועלת במקביל לערוצים המקובלים של הדיפלומטיה הממשלתית המסורתית. פעילות זו – הנקראת גם "דיפלומטיה רחבה" (Broad Diplomacy/Para-Diplomacy, כפי שמכנים זאת מוריסיטאמה ולי) – כוללת תחומים רבים אשר משפיעים באופן מהותי על מדיניות וקשרי החוץ של מדינות בעולם המודרני.
במלים אחרות, העולם המשתנה מאלץ ערים להיות בחזית ההתפתחות הטכנולוגית כדי להימצא "ראויות לאזרחיהן". ערים, מחוזות ואף מדינות נאלצו למצוא דרכים להרחיב לצורך כך את מעגל הקשרים הבינלאומיים שלהן על ידי יצירת שותפויות חדשות בין מדינות נוספות, מחוזות אחרים ואף ערים מובילות. בתרשים הזרימה להלן, המוצג במחקרם של מוריסיטאמה ולי, ניתן לראות כיצד תופעת הגלובליזציה משפיעה על התפתחויות טכנולוגיות, הנגשת שירותים - ובסופו של דבר, התפתחות קשרים בינלאומיים.
תרשים זרימה של "דיפלומטיית עיר חכמה" (מקור: מוריסיטאמה ולי, 2018)
לדיפלומטיה ציבורית המתנהלת מול רשויות מקומיות ונבחרי ציבור ברחבי העולם, יש פוטנציאל להשפיע על מעמדה של ישראל בעולם
לדיפלומטיה ציבורית המתנהלת מול רשויות מקומיות ונבחרי ציבור ברחבי העולם יש, אם כן, פוטנציאל להשפיע על מעמדה של ישראל בעולם. ייתכן כי בישראל לא מודעים מספיק לעובדה זו, כיוון שמרבית תהליכי קבלת ההחלטות האסטרטגיות מתבצעים ברמה הארצית ובידי הממשלה. לעומת זאת, ברחבי אירופה ישנו כוח עצום לשלטון המקומי. בצרפת, לדוגמה, חבלי-ארץ (régions) והמחוזות (Départements) שמרכיבים אותם הם בעלי סמכויות רחבות כמו חופש בניהול תקציב, בחירת נציגי ציבור לממשל המקומי, מינוי שרים מקומיים העובדים תחת השלטון המרכזי, הקמת כוח שיטור מקומי ועוד. במדינות פדרליות כמו בגרמניה, שבה המדינות (Länder) מחוקקות חוקים מקומיים וגובות מסים מקומיים מן התושבים החיים באזור - ולכן אינן תלויות לחלוטין בממשלה הפדרלית היושבת בברלין - הסמכויות רחבות אף יותר ונוגעות בתחומים רבים יותר, לעומת ערים מרכזיות.
המספרים ברורים: במחוז איל-דה-פראנס שבצרפת חיים יותר מ-12 מיליון בני אדם, במדינת בוואריה בגרמניה כ-12.5 מיליון תושבים ובמדינת נורדריין-וסטפליה - כ-18 מיליון בני אדם. כל המחוזות הללו גדולים ממדינת ישראל – חלקם פי שניים ויותר – והם בעלי השפעה סמי-מדינתית על חיי התושבים המתגוררים בתחומם, בדומה למדינת ישראל על כלל אזרחיה, מחוזותיה ועריה. מסיבות אלה, ראשי ערים ומושלי מחוזות הם בעלי השפעה גדולה ויכולים להוביל תהליכים מקומיים חשובים.
יחסי חוץ בין ערים
בעשור האחרון הפכה ישראל למעבדת חדשנות בטכנולוגיות "ערים חכמות". מאחר שהשוק בישראל קטן באופן יחסי, חברות מקומיות מסתכלות תמיד מעבר לגבולותיה ומחפשות ליצור שיתופי פעולה בינלאומיים. במקביל, הערך המוסף של החדשנות העירונית הישראלית לא נעלם מעיניהם של רבים מאותם ראשי ערים ומושלים אזוריים, בעיקר באירופה, שמעוניינים לשתף פעולה עם ישראל בתחומיים עסקיים, בארגון אירועים מקצועיים ועוד. בהקשר זה, הבאת פתרונות ישראליים לבעיות עירוניות יכולה לשפר את התדמית של ישראל כמדינה מובילה בחדשנות לטובת כלל אזרחי העולם. במלים אחרות, היתרון היחסי של חברות ישראליות מסייע לישראל להפוך לגורם מוביל בתחום ומהווה הזדמנות לקדם יוזמות וקשרים דיפלומטיים שכאלה.
בשנת 2015 הפיק ארגון ELNET, בשיתוף עיריית ניס שבצרפת, את כנס Safe & Smart City הראשון בתל אביב בנושא "ערים חכמות".[11] שיתוף הפעולה עם עיריית ניס מתקיים מזה מספר שנים הודות לאהדתו של ראש העיר, כריסטיאן אסטרוזי, לתעשיית ההיי-טק הישראלית ולמדינת ישראל בכלל. ניס תהפוך בקרוב ל"עיר החכמה" המובילה באירופה, לאחר שנבחרה על ידי האיחוד האירופי לשמש "מעבדה" לבחינת טכנולוגיות חדשות. הנהגת העיר השקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים בפיתוח טכנולוגיות ורכישת מוצרים חדשים. ניס היא עיר תאומה לעיר נתניה בישראל וקיים קשר פורה בין ראשי הערים והצוותים העירוניים.
בעקבות הצלחת הכנס הראשון, הוחלט על קיומו במתכונת שנתית. בנובמבר 2018 התקיים הכנס האחרון בהשתתפות חברי פרלמנט מרחבי אירופה, חברי כנסת, נציגי ממשלה, נציגי השלטון המקומי, ואנשי עסקים מישראל ומהעולם. במהלך האירוע נוצרו שיתופי פעולה רבים בין חברות ישראליות לאירופיות. כל אלו משפרים רבות את מעמדה של ישראל באירופה וכן מייצבים את ישראל בשיח חיובי ורחב על חדשנות, התפתחויות טכנולוגיות ושיתופי פעולה פורים על בסיס אינטרסים משותפים.
דוגמה טובה היא חברת Carbyne הישראלית,[12] אשר מייצרת פתרונות טכנולוגיים לשירותי חירום כגון שיטור, כבאות ורפואה. המוצר של החברה מחבר את מערכות השלטון המקומי למערכת חכמה כחלק מחזון העיר החכמה והנגשת שירותי החירום לתושבים. קרביין חתומה על הסכמים עם ערים רבות ברחבי העולם, כמו ניס בצרפת, לוס אנג'לס בקליפורניה, מחוז פייט בג'ורג'יה ומחוז אושן בניו-ג'רזי שבארה"ב, ועוד.
העתיד מעבר לפינה
חרף התכניות הלאומיות והמקומיות בתחום, ובעוד ששוק טכנולוגיות "הערים החכמות" בישראל מתפתח בקצב מהיר, היישום שלו בארץ איטי מהמצופה. עד כה רק ארבע ערים - תל אביב, רמת גן, חיפה ובאר שבע - הטמיעו טכנולוגיות כאלה כחלק מהתכנון העירוני ומערכת התשתיות שלהן. מדינת ישראל היא גורם מוביל בשיווק טכנולוגיות "ערים חכמות" בעולם, אולם נדרשת בראש ובראשונה דוגמה אישית ממי שמבקשת לקנות את שמה כ"אומת הסטארט-אפ". מתבקש כי יותר ערים ורשויות מקומיות יהפכו לחכמות.
במקביל, ניתן ואפשר לרתום את המוניטין הישראלי בתחום לצורך קידום אינטרסים דיפלומטיים וחיזוק יחסי החוץ. יש להמשיך ולקיים כנסים בסגנון Safe & Smart City, המהווים מצע נוח וססגוני למפגשים בילטרליים בין גורמים רשמיים ואנשי עסקים. בנוסף, מדינת ישראל צריכה להשקיע יותר מאמצים בחיבור בין חברות ישראליות המפתחות טכנולוגיה רלוונטית לשווקים בחו"ל שמעוניינים לרכוש אותן. שווקים אלה יטמיעו את המערכות הישראליות ויתקדמו לשלב חם יותר במערכת היחסים המדינית - הסכמים בילטרליים קלאסיים, בתהליך שנקרא "אפקט הזליגה" (Spillover).
פוטנציאל שוק טכנולוגיות "הערים החכמות" הוא רב ומעניק לישראל, כגורם מוביל בתחום זה, הזדמנויות רבות בתחום העסקים והדיפלומטיה. בעוד המדינה מתקשה להוביל מהלכים כאלה, לתמונה נכנסים היזמים הפרטיים וארגונים חוץ-ממשלתיים, שמקיימים קשרים שוטפים וענפים בין מדינות ושחקנים נוספים ויכולים להוביל גם ליצירת קשרים עסקיים. ללא שילוב נכון בין המגזר העסקי, הציבורי והשלישי, פיתוחים מעין אלו לא יצליחו לממש את הפוטנציאל הדיפלומטי הטמון בהם.
הערות:
[1] http://www.europarl.europa.eu/RegData/etudes/etudes/join/2014/507480/IPOL-ITRE_ET(2014)507480_EN.pdf
[7] ://www.whitehouse.gov/sites/whitehouse.gov/files/images/Blog/PCAST%20Cities%20Report%20_%20FINAL.pdf
[10] T.N. Mursitama and L. Lee 2018, "Towards a framework of smart city diplomacy," IOP Conference Series: Earth Environmental Science, Vol. 126 (link)
עמרי עטר הוא סמנכ"ל התפעול של ארגון ELNET, הפועל לחיזוק קשרים וקידום פעילות פרו-ישראלית ברחבי יבשת אירופה. הקים וניהל בעבר את המטה הבינלאומי בארגון. בעל תואר ראשון בהצטיינות בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה מהמרכז הבינתחומי הרצליה ובוגר תכנית "רבין" למנהיגות, ובעל תואר שני במנהל, מדיניות ומנהיגות מאוניברסיטת תל אביב.
במסגרת פעילותו בתחום הערים החכמות, ארגון ELNET מלווה חברות ישראליות אשר מעוניינות לפרוץ לשוק האירופי על ידי הכוונה לשווקים המתאימים עבורן ועל ידי יצירת הזדמנויות לשיתופי פעולה עם חברות אירופאיות. באופן דומה, ישנו ליווי לחברות אירופאיות אשר מעוניינות לשתף פעולה עם חברות ישראליות ולפעול בישראל.
(צילום באדיבות המחבר)