לישראל היו הרבה סיבות להצטער על הפסדו של דונלד טראמפ בבחירות. כהונתו כנשיא תירשם כאחת הידידותיות ביותר לישראל.
אבל טראמפ בדרכו החוצה ועכשיו צריך להפוך עמוד. מבחינתה של ישראל אין זמן לחכות, אפילו לא שנייה אחת. אנשים חדשים נכנסים לבית הלבן ולקונגרס. רוח חדשה מנשבת באמריקה. רוח של פיוס, של אחדות והשלמה. הדדית. פרק חדש בתולדות הארץ הזו.
הנשיא הנבחר ביידן וסגניתו האריס חוזרים למרכז, מקום שמרבית האמריקאים נמצאים בו. הם ינסו לרפא את הפצעים, לערכי היסוד של החברה האמריקאית, ל״חלום״ שמלווה כל אמריקאי ואמריקאית ולהחזיר אותה מחדש למעמדה המוביל בעולם. הרבה עבודה לפניהם, והרבה עבודה גם לפני ישראל.
בשנות כהונתו של הנשיא ברק אובמה (מן הסתם הפוליטיקאי הפופולרי ביותר באמריקה כיום) וגם בשנותיו של טראמפ התקרבה ישראל יותר ויותר – בהשראתו והכוונתו של רה"מ נתניהו, שהוא האחד והיחיד בכל הנוגע ליחסי ישראל-ארה״ב – למפלגה הרפובליקנית. זה היה מהלך אסטרטגי שהניב פירות לטווח קצר, אבל עתה עלול לחזור אלינו כמו בומרנג.
משימתה הראשונה של ישראל ומערך החוץ שלה הוא חידוש הקשר העמוק והמחייב בינה לבין המפלגה הדמוקרטית, תוך שימת דגש מיוחד על המנהיגות הצעירה והמגוונת שלה. במילים אחרות, דרושה השקעה במנהיגות העתידית של המפלגה. רוצים לדעת במי? הביטו בקבינט החדש שבנה ביידן, שמורכב ממגוון מרתק של מוצאים, צבעים, מינים – קשת בענן. כך הבטיח ביידן בקמפיין וכך עשה.
אמריקה נעשתה מגוונת יותר ועמה גם המפלגה הדמוקרטית. ישראל חייבת לפתוח מסילות אל ה״אנשים של צבע״ – השחורים, הלטינוס, האסיאתים והמוסלמים (וכמובן הקהילה הגאה, שהיא חוצת מחנות). הדור השני והשלישי של המהגרים והפליטים שהגיעו לאמריקה והתיישבו בה נוטלים עכשיו את המנהיגות. רוצים רמז? ה״חוליה״ (The Squad), חבורה בת ארבע נשים נשים שאינן לבנות (women of color) – חברות בית הנבחרים הדמוקרטיות אוקסיו-קורטז, עומאר, פרסלי וטלייב – הן מובילות את הקואליציה הדמוקרטית החדשה. בעוד עשורים אחדים, הקשת הזו תייצג את מרבית האוכלוסייה של ארה״ב.
ישראל חייבת היום לאתר את הכוחות העולים, להתקרב אליהם, לקרב אותם ולבנות עימם יחסי אמון. שום דבר אינו נתון עוד מראש. ביידן יישב בבית הלבן ארבע שנים, אך אחריו יתקדמו האריס ואחרים – רבים מהם מאותה קבוצה שהתמודדה על מועמדות הדמוקרטים לנשיאות וכבר בישרה מה צפוי פה. שם אנחנו חלשים וחייבים להתחזק.
האם יתקיים דיון מעמיק? אשרי המאמין
השאלה המתבקשת מתוך הדברים האמורים היא על איזה בסיס ניתן לבנות את מערכת היחסים החדשה. כאן, גבירותיי ורבותיי, שוב מתחייבת חשיבה חדשה. בין שתי המסילות עליהן מתנהלים יחסי ארה״ב וישראל, חייבת עכשיו ישראל לרענן את מערכת הערכים שמחברת את שתי המדינות. אין צורך לשכנע את אמריקה כי ישראל היא מעצמה אזורית חזקה צבאית, מודיעינית וכלכלית, בעלת יכולות טכנולוגיות ומדעיות מרשימות. עשינו זאת.
אבל במקביל קיים ערוץ אחר, שעליו הושתתו יחסינו בעיקר עם הממשלים הדמוקרטיים: ערכים משותפים, דמוקרטיה, זכויות האדם, חלוציות, היסטוריה. עם שתבע לעצמו הגדרה עצמית, מימש אותה בארץ הורתו וחידש בה את עצמאותו. חזונו כבש את הקהילה הבינלאומית בשעתו והכשיר את הלגיטימציה של ישראל, אבל המסר הזה הידלדל ונחלש.
כדי להגיע אל אמריקה החדשה, חייבים לרענן את המטען הזה שלנו. זה לא יהיה פשוט: צפויות שאלות על יחסינו עם הפלסטינים, על חוזקה של הדמוקרטיה שלנו, על ערביי ישראל, על שלטון החוק והמשפט, על החברה האזרחית, על מעמד התקשורת. למנהיגות החדשה של ארה״ב, שמניפה עכשיו את הדגלים האלה, צריך לבוא עם מסרים ברורים. לא נוכל להסתיר עוד המתרחש מבית ולא נוכל להסתתר מאחורי ״נימוקי ביטחון״.
עידן חדש מתחיל. אני סקרן לדעת, היכן ובידי מי יתקיים הדיון הזה.
ההימור שלי? בשום מקום.
ד״ר נחמן שי הוא פרופסור אורח באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה מטעם המכון ללימודי ישראל. הוא שימש בעבר סגן יו״ר הכנסת, חבר כנסת, דיפלומט בשגרירות ישראל בוושינגטון ובמשלחת לאו״ם וכדובר צה״ל.
(צילום: אתר הכנסת)